כולם מכירים את העניין שמקשרים בין ורד לאהבה, אבל אף פעם לא אמרו לנו למה. חשבתי על זה ועכשיו אני מבין שההקשר הוא פשוט מושלם...
תהליך האהבה הוא כמו הורד מלמטה למעלה. בהתחלה הורד הוא חלקלק ונעים למגע, אפשר להעלות את היד כלפי מעלה וליהנות מהמגע עד שפתאום...הופ קוץ – מהמורה קטנה באהבה. כואבת קצת. אבל זה לא אומר שהאהבה מפסיקה לגדול..... דווקא אותם קוצים מוסיפים נופח של יופי לורד, מין הרגשה שככה זה הכי טוב. עולים עוד קצת למעלה והנה העלים מתחילים לגדול, עלים יפים וגדולים, כמו אירועים גדולים בחיי האהבה ששווה לזכור. עולים עוד ושוב קוצים ואז עלים גדולים ואז פתאום הכול חלק ונעים שוב למשך אורך מסוים.
לבסוף יש את שיא היופי, שיא האהבה, שיא השיאים! הדבר שלשמו כל האהבה חיכתה בשבילו כשנבנתה וגדלה.... הפרח. הפרח האדום, היפה והמדהים! מושלם בכל קימור וקמט שיש, בכל עלה ועלה, כל עלה זה עוד חיבוק עוטף עוד נשיקה עדינה, עוד מבט מלא אהבה בעיניים, שביחד כל אלה יוצרים את הפרח היפה ביותר. אבל זה עוד לא הסוף! כי יש הנה מגיע הריח..ריח פשוט נפלא, שיוצא מהפרח ממלא את כל האוויר בניחוחו צף אט אט בפסים דקים ומלאים בו. וכל אחד, גם מאלו שאינם קשורים לפרח, מתענג מהריח הנפלא ומתמלא כולו באושר ושמחה.
אבל.... מי שהכי נהנה הוא מי שמחזיק ברשותו את הפרח.... ואותו הפרח זה אתה.





