בתקופה הראשונה עוד לא הבנתי.
איך ולמה לא הפנמתי.
לשחרר ולהמשיך לא הצלחתי.
ימים שלמים במחשבות טבעתי.
להירדם לא יכלתי.
תקוות וציפיות חדשות חיפשתי.
ושוב נפגעתי.
לאחר מכן הבנתי.
את הנפש של עצמי חיזקתי.
להמשיך תיכננתי
לבלות התחלתי.
אומנם שום דבר לא עזר לי
אבל לא נשברתי
אחרי כ"כ הרבה זמן שכאבתי
הגעתי למסקנה שבשביל עצמי משהו לעשות יכלתי.
ולהיכנס לדיכאון לא ביקשתי.
תמיכה מהחברות קיבלתי.
אך למרות הכל בעיניים שלו בכל מקום נתקלתי.
לאחר תקופה של שנה או שנתיים
הצלחתי.
לא האמנתי, ששכחתי.
אפילו את הרגע איתו שהכי זכרתי.
לא רציתי לא ניסיתי להיות לידו.
להרגיש אותו.
שום דבר ממה שעשיתי לא עזר לי.
אך באיזושהי תקופה שיחררתי.
בלי לדעת איך ולמה פשוט הפסקתי
לחפש את מבטו ולרצות להיות שלו.
קיצר יצא נכה...אבל מה שהשיר מנסה להגיד שהזמן משכיח אהבות.
בעע החרוזים יצאו מסריחים..חח והם גם חוזרים על עצמם..XD





