אפור בחוץ, רוח סערה
השמש איננה זרחה,
כבר ימים ארוכים.
יד האדם מתקפלת
לאגרוף קל,
האדם,
האדם....הוא כהבל פה
והכאב הוא סוג של מרד
זוהי האהבה האחרונה,
היא מתאדה, כבר נעלמה...
אפור בחוץ, רוח סערה.
הלכה, נעלמה...ושוב חזרה...
כואב יותר מפעם,
עצוב,
הדימעה היא היחידה
שאיננה נעלמה.
אהבה,
היא מתאדה, כמעט ונעלמה
מתחבאת בתוך מגדל,
גדול יותר מגודלה...
וכואב יותר מכשחשבה...היא איננה יוצאת..
היא נעלמה...
כואב לה...
כואב יותר מכשחשבהה
ואו.
אהבתי כל-כך!..:]
כתיבה נהדרת. 😁
יצא לך ממש ממש יפה
אהבתי את הכתיבה שלך מאמי
תמשיכי לכתוב המוןןן😊
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
יצא יפה ומרגש.
אהתי את הכתיבה והשפה😊
אוהבת המון וחג שמח!
