שוכבת על המיטה בחדר השמירות,
בתוכי לא מפסיקים לעלות הזיכרונות
מבטים לעבר, הבזקים לאחור
מנסה לשכוח,
לא רוצה עוד לזכור..
עוד כמה שעות עולה לעמדת השמירה,
אין לי כוח לחמש שעות של טחינה
הבעיות לרגע לא מפסיקות להדהד במוחי
למי יש כוח לשמור עכשיו על בסיס דכאוני ?
אהבה שלא שווה שווה דבר,
כאב לב שעוד לא עבר
זיכרון מר שלא נעלם,
שום דבר כבר לא מושלם..





