ככה היו אומרים לי...
אולי זה נשמע טיפשי,
שאני מקשיבה למה שאחרים אומרים
אבל זה השפיע עליי, מאוד השפיע עליי,
עד שזה הגיע לזה ש...
אני אפילו מתביישת להגיד את זה!
זה היה מגעיל...
בגלל שלא אכלתי, ירדתי בצורה דרסטית, עד כדי כך...
שהתעלפתי, נשרו לי השערות
והייתי רזה נורא, זה היה מגעיל!
כל פעם שירדתי, והייתי יורדת הרבה,
הייתי חושבת שאני שמנה,
אז הייתי מקיאה... את מה שבכלל הייתי אוכלת (זה היה בערך 2 תפוחים לשבוע)
הייתי רזה לגמרי.
הורדתי 15 קילו מתחת להמלצה לגובה ולמבנה שלי.
אבל חשבתי שהייתי שמנה,
אז אני אומרת לכן, בנות, אל תעשו את זה לעצמכן, זה הרס עצמי וזה מגעיל אשפזו אותי וזה דוחה...
מקווה שזה לא יקרה לכן,
אל תעשו שטויות!
טוב הכול התחיל שהייתי די מלאה והרבה אנשים שקרובים התחילו לצחוק אלי לא מכוונה לפגוע בי - פשוט ליהנות קצת אבל אני סבלתי, סבלתי ותמיד אמרתי שאני אתחיל בדיאטה ולא התחלתי
הייתי אוכלת הרבה ממתקים.
בסופו של דבר התחלתי דיאטה נחמדה כזאת שאפשר לעמוד בה וירדתי במשקל, כולם החמיאו לי.
היה לי כיף באיזשהו שלב הפסקתי לרדת במשקל וזה הפריע לי החלטתי שאני יורדת בתפריט היומי שלי ואכן עשיתי זאת.. אכלתי רק פירות וירדתי במשקל הייתי כמעט אנורקסית הרגשתי חלשה ורק רוצה לישון לא מרוכזת הציונים התחילו לרדת, הכול הלך.
אחרי חודש ככה או פחות התחלתי להתנפח כנראה מהסוכר של הפירות, והפסקתי גם עם זה.
זה הגיע למצב שבו אני היום - לא אוכלת כלום. רק א'נרגי וירקות מדי פעם. אני סובלת עכשיו, אני מפסידה אושר בחיים.
כן אני מפסידה טעם של החיים כי אוכל זה באמת דבר טוב.
כשאני רוצה לצאת למסעדות עם חברות או לעשות על האש עם המשפחה אני פשוט מתבאסת.
נהייתי יותר עצבנית - ובחיים לא הייתי ככה.
פה אני מודה זו מחלה שקשה מאד לצאת ממנה. אני פשוט כותבת את זה ובוכה.
זה מ.ח.ל.ה - אני מקווה שאם בנות כמוני שרוצות להתחיל בדיאטה תזהרו ותשמרו על עצמכם..
כי חבל שתהרסו את החיים שלכם (וגם של המשפחה שלכם ואם ההורים צועקים או מציקים לכם - תקשיבו להם הם יודעים מה צריך לעשות תלכו לרופא. זה רק מפני שאוהבים אתכם ולא רוצים שתגיעו למצב של אנורקסיה) כמו שאני הרסתי את החיים שלי.
אני עוד במצב שאני פשוט לא מוכנה להקשיב לאף אחד.
למי שמופיעה בתמונה אין קשר למכתב
