-תומר רוטמן-
שמי תומר רוטמן, בן 15 וחצי.. תלמיד כיתה י', יש לי שיער שחור פחם וקוצים, עיניים ירוקות וסטייליסט, מאוד מבוקש אצלינו בעיר, רומני משני הצדדים
עם בנות יש לי הרבה ניסיון כי היו לי לא מעט חברות
חברה אין לי וגם לא מעוניין באף אחת.. מאז שאני זוכר את עצמי, אף פעם לא התאהבתי
יש לי אחות קטנה בת 12 ושמה נועה ועוד אחות קטנה בת 10 ושמה דניאלה
יש לי הורים שרוב הזמן לא נמצאים בבית ונזכרים לברר מה קורה עם הילדים שלהם
רק כשאנחנו ניגשים עליהם וגם אז לא תמיד יש להם זמן בשבילנו
אמא שלי מורה למתמטיקה ואבא שלי רופא, לא מבדילים בין העבודה לבין המציאות.. החיים מחוץ לעבודה
אני בתור האח הבכור תמיד דואג לאחיות הקטנות שלי
יש לי ידידה הכי טובה.. אותה אני מכיר עוד כשהיא הייתה בכיתה ב' ואני ד'
עברנו הרבה דברים בייחד וגם כשעוברים דברים לחוד.. דואגים לעדכן אחד ת'שניה
היא בת 14 ולומדת בכיתה ח', שמה נסטיה.. ילדה נשמה
יש לה עיניים שחורות כובשות ושיער שטני עד אמצע הגב.. מדורג, חלק ופוני בובה
פני מלאך, אין לה סטייל ספיציפי.. למרות שהיא מאוד אוהבת את הצבע הורוד
היא ילדה רגילה כזאת, לא ביצ'ית, לא ביישנית ולא פטפטנית
אוהבת להקשיב ויודעת לייעץ.. ילדה שהרבה רוצים להיות בסביבתה
גרה חצי שעה הליכה מהבית שלי, היא בת יחידה, רוסיה משני הצדדים
אין לה חבר וגם לא מעוניינת באף אחד, עד לפני חצי שנה אהבה את אחד החברים הכי טובים שלי
הוא לא התייחס עליה, לא הטעם שלו.. ילדה קטנה בשבילו
הוא לומד בשיכבה שלי, היא אהבה אותו שנתיים ובמשך הזמן הזה רק סבלה
----
יום ראשון היום.. הצלצול המעצבן של השעון המעורר שלי העיר אותי בידיוק בשעה 7:00 לבצפר
כ"כ שונא לקום מוקדם ועוד לבצפר, בחוסר ברירה קמתי
עוד האחיות הקטנות שלי יאחרו לבצפר בגלל שהאח הגאון שלהן החליט שלא מתאים לו לקום מוקדם לבצפר
אני אמור להעיר אותן.. מעדיפות אותי על פני שעונים מעוררים
קמתי מהמיטה שלי בבוקסר, הוצאתי מהארון חולצת בצפר ומכנס ג'ינס משופשף וזרוק
חם עכשיו, חודש אוקטובר.. התלבשתי מהר ונעלתי ת'נעלי ספורט אדידס שלי
לקחתי את התיק בצפר שלי מהריצפה לייד המיטה שלי, דחפתי את הפ"ל לתוך התיק ויצאתי לסלון
הנחתי את התיק על השולחן הגדול בסלון והלכתי להעיר את האחיות הקטנות שלי
-*-*-*-
ישבתי על ספסל בכניסה לבצפר עם החברים, מחכים לצלצול ומדברים
ראיתי כמה ידידות וחברים נוספים שלי, הם ניגשו עלינו
להגיד שלום והיו כאלה שנשארו לחכות איתנו לצלצול וסתם להמשיך לדבר
בצלצול קמנו ונכנסנו לבצפר
-*-*-*-
בכניסה לכיתה שלי ראיתי את נסטיה, חייכתי עליה חיוך רחב ונישקתי אותה בלחי
"נשמה שלי מה את עושה כאן?" שאלתי אותה ועדיין אותו חיוך נשאר על פני
"בייבי שלי אני צריכה שתעזור לי במשהו, אתה יכול?" חייכה ת'חיוך המתוק שלה
"בטח שיכול, במה מאמי שלי?"
********
מקווה שאהבתם :]
תגיבו ב' ;]
מבטיחה להמשיך!!!
המשך...
"בשיעורי בית"
"באיזה מקצוע?"
"מתמטיקה"
התחלתי לצחוק.. אני, שיש לי אמא מורה למתמטיקה.. אולי פשוט תבקש ממנה?
"רוצה אני אקבע עם אמא שלי והיא תעזור לך" חייכתי והיא התחילה לצחוק
"אני רוצה שאתה תעזור לי"
"נשמה שלי אני גרוע במתמטיקה"
-*-*-*-
לקראת סוף השיער השני.. ישבתי בכיתה, מנסה להתרכז בשיעור
המורה הזאת, לא הצלחתי להוריד ממנה את העיניים
היא מהממת וסה"כ בת 25.. חבל שהיא רואה בי רק תלמיד שלה
עוד אחד מכ"כ הרבה תלמידים שלה
כמו ילד טוב הצבעתי, היא אחרי 5 דקות בערך הביטה בי
"כן, תומר?"
"המורה, אני יכול לצאת לשתות?"
"אין לך בקבוק בתוך התיק?"
"אין המורה"
"תצא אבל תחזור מהר"
קמתי מהכיסא ובכוונה עברתי מולה, הבטתי במחשוף של החולצה שלה
היא נעצה בי מבט עצבני.. ישר סובבתי את הראש ויצאתי מהכיתה
נכנסתי לשיכבה של נסטיה, במקום ללכת לשתות
זה היה סתם תירוץ.. הייתי צריך לדבר עם נסטיה והפ"ל שלה תמיד כבוי בשיעורים
מדליקה אותו רק בהפסקות בזמן הבצפר
חיפשתי את הכיתה שלה, ח'1.. דפקתי על הדלת של הכיתה
"כן, בבקשה"
פתחתי את הדלת, המורה שהעביר להם את השיעור.. הביט בי
"מה רצונך?"
הבטתי בנסטיה בחיוך, היא ישבה לייד אחת החברות שלה
חייכה והביטה בחזרה לעברי
"אני צריך לדבר עם נסטיה" הצבעתי לעברה
"זה לא מנומס להצביע על אנשים"
התעצבן המורה שלה.. נשארתי רגוע, כאילו הוא לא אמר את המשפט האחרון שלו
"אני יכול לדבר איתה שניה?"
"יש לכם שיעור חופשי? כי לה אין"
המורה הזה.. יכול להוציא את כולם מדעתם
"אוקי" התייאשתי ממנו
יצאתי מהכיתה שלה וסגרתי אחרי את הדלת
באתי כבר לצאת מהשיכבה שלה ושמעתי את הקול של נסטיה מאחורי, קוראת לי
"תומרררר" הסתובבתי לכיוונה בחיוך
"איך יצאת?"
"המצאתי לו שאני צריכה לשירותים, מה קרה בייבי?"
"בואי נצא מהשיכבה ונמשיך לדבר"
"סבבה" היא התקרבה לכיווני ונישקה אותי בלחי
יצאנו מהשיכבה שלה והתיישבנו על ספסל בכניסה לשיכבה שלה
יותר נכון.. אני התיישבתי והיא נשכבה והניחה את ראשה על ברכי
"תדבר בייבי"
"חשבתי על מה שאמרת לי מקודם"
"אמרתי לך כ"כ הרבה דברים מקודם, למה בידיוק הכוונה?" התחילה לצחקק
"לזה שאת צריכה עזרה בשיעורי בית במתמטיקה"
"אההה ולאיזה מסקנה הגעת?"
"יש לי מורה למתמטיקה" יצאתי בידיוק משיעור מתמטיקה עם המורה המהממת הזאת
"ו..?"
"היא נותנת גם שיעורים פרטיים"
"אני לא צריכה שיעורים פרטיים במתמטיקה"
"תקשיבי שניה, אני רוצה להתקרב עליה.. היא מהממת
חשבתי שאולי תוכלי לקבל ממנה שיעורים פרטיים.. אני אקפיץ אותך עליה ואנסה עוד יותר להתקרב עליה"
יש לי מכונית רק אין לי רישיון.. אני לא נראה בן 15 וחצי אלה אחד בן 19
נוהג כמו ילד טוב אז גם אף אחד לא עולה על זה
לא מגיע למצב שבו מבקשים את הרישיון שלי
"אז היית אומר לי את זה ישר וזהו" צחקה
"אז את מוכנה לעזור לי?" ליטפתי את השיער שלה
"בכיף.. בת כמה היא בכלל?"
"25" היא המשיכה לצחוק
"בשביל מה אתה צריך אחת בת 25?"
********
ההמשכים הבאים יהיו הרבה יותר ארוכים
תגיבו ב'
התחלה יפה😊
גם לי קוראים נסטיה 😊😊
עוד 3 תגובות, יהיה לכן עוד המשך
ת' בובה :]
מקסיייייייים
אבל לא הבנתי משהו
היא לא המורה שלו בבית הספר,היא לא יודעת שהוא בן 15 וחצי ?
היא יודעת :]
תביני הכוללל בהמשך ;]
ת' בייבי :]
אהבתי את הסיפור 😊
מחכה להמשך מאמייי
אוהבת 33>
יאללה ;]
עוד תגובה 1 ואני מתחילה לכתוב לכן ת'המשך ;]
