-לאור- *המכתב שלא ישלח לעולם *

נסיך שלי,
בעצם לא שלי, לא עוד. אני צריכה להתרגל לרעיון שמעכשיו אתה לא שלי יותר.
אני לא רוצה לחשוב על זה אבל אני מניחה שבקרוב אתה תהיה של מישהי אחרת,
מישהי ברת מזל שתתפוס את מקומי ותזכה להרגיש את מגע ידך על פנייה,
את החיבוק החם שלך, הנשיקות הרכות, ותהפוך לנסיכה שלך,
אותה הרגשה שאני מכירה כל כך טוב.
אותה הרגשה שהרגשתי במשך שנתיים ו3 חודשים שלמים, במשך כל יום כל דקה כל שעה..
היא הולכת להיות המאושרת בנשים.
אני יודעת שהבטחתי לך להיות חזקה, והבטחתי לא להישבר, זה פשוט חזק ממני.
כל דבר עושה להיזכר ... לא נראה לי שאני אמצא מישהו כמוך אי פעם,
מישהו שיתחבר אליי בצורה כל כך חזקה, שרק לפי "ההלו" שלי בטלפון ידע לזהות את המצב רוח שלי.
שידע בדיוק מתי אני רעבה, מתי אני עייפה, מתי אני עצבנית,ומתי סתם אין לי כוח,
לפעמים יותר טוב ממני אפילו.
השנתיים שעברתי איתך היו הדבר המדהים ביותר שקרה לי בחיים,
ולמרות שאני רק בת 18, ויש שיאמרו שלא עברתי כלום בחיים,
אני יכולה להגיד שאתה האהבה של החיים שלי.
כי בנאדם כמוך לא מוצאים כל יום, ולא, לא בגלל שהיינו ביחד.
אני התאהבתי בנשמה שלך, ברצון לעזור לכולם, לדאוג לכולם. בחיוך שתמיד נמצא על הפנים היפות שלך, גם, ובעיקר, כשהכול אפור ומנוכר.
אני התאהבתי באהבה האינסופית שיש לך להעניק, באור שאתה מפיץ,
בדרך שאתה מסתכל עליי, בהשקפת העולם שלך, ביכולת למצוא את הצד החיובי בכל דבר.
ושוב, תוך שמירה על החיוך היפה הזה שלך.
אני חולה על האמביציה המטורפת שלך,על הניצוץ הזה בעינייך והדרייב שיש לך להתקדם
ולהצליח כי אם אתה רוצה משהו הוא שלך.
מכל אלה למדתי ולקחתי ממך קצת. אתה תמיד היית מודל לחיקוי בשבילי,
איך הסתכלתי ועודני מתסכלת עלייך במבט מעריץ, מביטה בצעדייך ומקווה ללכת אחר אותם צעדים..
אתה לימדת אותי דברים חדשים ולמדתי בזכותך המון.
ואני רוצה לקוות שגם אני השארתי בך זיכרונות טובים ושלימדתי אותך דברים חדשים.

אור, במשך כל השנתיים שהיינו ביחד אתה היית הסיבה שאני קמה בבוקר עם חיוך.
אתה היית הסיבה שאני הלכתי לישון עם חיוך. עשית אותי מאושרת.
איתך הרגשתי בטוחה, הרגשתי שאנחנו זוג מנצח, ואף אחד לא יכול עלינו.
כנראה שטעיתי, ושאנחנו האויבים הכי גדולים של עצמנו.
אתמול התחילה שנה עברית חדשה, ועימה הגיעה לקיצה התקופה היפה ביותר בחיי.
אומרים כל סוף הוא התחלה חדשה לא ? אז אני לא רוצה להתחיל הכל מההתחלה.
לא כשזה בלעדייך, אין לך מושג כמה אהבתי ועודני אוהבת אותך.
כל ההתנהלות של השיחה מאוד פגעה בי אתמול, לא חשבתי או אולי לא רציתי שתוותר כל כך מהר.
אמרת דברים שחדרו לי ללב ופגעו כמו שלא פגעו בי מעולם.
אתה האדם האחרון שציפיתי ממנו ליחס כזה, לא ציפיתי שתיקח אותי כמובן מאליו בחיים!
באותו רגע הרגשתי כאב ממשי בלב, אכזבה נוראית ומועקה.
קראתי את השורות שלך כמה פעמים כדי לראות אולי פספסתי איזה חלק, ואני טועה.
אבל לצערי לא טעיתי ... אתה כתבת שחור על גבי לבן שהתעייפת,
שבלי לשים לב הפכתי למובן מאליו, שחסר משהו ושזה לא מרגיש כמו פעם.
אני רציתי להילחם על האהבה שלנו באמת שרציתי אור,
אבל אחרי שקראתי את השורות האלה הבנתי שאתה צריך את השקט שלך,
ושאני צריכה להרפות ממך ומהקשר הזה. שכדאי שאני אשחרר אותך,
כי אומנם חווית קשר של אהבה במשך שנתיים, אבל עכשיו הגיע הזמן לפנות מקום ולזוז הצידה לחברים.
ואני מבינה ומקבלת את זה, אולי באמת היית צריך את זה ואני פשוט לא שמתי לב לזה,
כי מבחינתי הקשר שלנו היה עולם ומלואו, ולא הייתי צריכה יותר מיזה.
אני עדיין לא מאמינה שאני אבלה את יומולדת 18 שלי לבדי, בלעדייך ..
זה הדבר העיקרי שפגע בי – ציפיתי שתרצה להיות איתי באותו יום, לחגוג בשמחתי.
אבל אנחנו שונים, ואולי אני זאת שצריכה להתבגר ולהשתנות .. ימים יגידו.
אני רק רוצה להגיד לך תודה.
תודה על שלימדת אותי אהבה אמיתית מהי.
תודה על האהבה שהרעפת עליי בלי בסוף.
תודה על הדאגה האינסופית.
תודה שתמיד היית שם לצידי.
תודה על כל אותן הפעמים שהקשבת אפילו כשהנושא היה רחוק ממך ולא מעניין.
תודה על כל מה שהקרבת למעני.
תודה על שגרמת לי להרגיש נאהבת.
תודה על שהפכת אותי למה שאני היום.
תודה על כל התשומת לב.
תודה על כל המתנות.
תודה על כל הפעמים שהערתי אותך באמצע הלילה לספר לך
את הדבר הכי דבילי בעולם ואתה שתקת והקשבת בלי לומר מילה.
תודה על כל אותם רגעים קסומים שהיו לנו ביחד.
תודה על כל הפעמים שליוות אותי בשעות הקטנות של הלילה, אפילו אם זה היה בסוף העולם.
תודה על כל הכסף שהוצאת עליי.
תודה על שהיית נאמן.
תודה על הכנות.
תודה על התמיכה האינסופית.
תודה על טונות האהבה שהערפת עליי.
תודה על ההודעות היפות.
תודה על שנתת לי לקחת חלק בשנתיים ו-3 חודשים מהחיים שלך .. וואו איך הזמן רץ.
אני זוכרת את היומולדת שלך, כאילו זה קרה אתמול.
איך למדנו להכיר אחד את השנייה ..
זוכר שעמדנו מחובקים ? הנחתי את הראש שלי עלייך, ושמעתי את הדפיקות לב שלך.
אתה אמרת לי שאני אשים לב איך עם כל תזוזה שלי הן משתנות,
וככל שאני מתקרבת יותר, כך הקצב גדל והופך מהיר.
איך התרגלתי לחיבוק הזה, החיבוק שגרם לי להרגיש בטוחה ומוגנת תמיד.
שבזכותו ידעתי שיש על מי לסמוך תמיד, שיש מישהו שאוהב אותי ודואג לי.
שיעטוף באהבה כל פעם שקר ועצוב, ויפיג את תחושת הלבד.
אני אצטרך למצוא תחליף לחיבוק הממכר הזה,
משהו שיפיג את תחושת הלבד שאופפת אותי ומלווה אותי לכל מקום כמו צל,
ושעם הזמן רק הולכת וגוברת, והופכת למעיקה יותר ויותר.
חשוב לי שתדע שאני מאוד אוהבת אותך. אני אוהבת את האישיות שלך,
אוהבת את העיניים הקטנות שלך, את השפתיים המתוקות שלך, ואת הנקודת חן שמעליהן ..
אני אוהבת כל פרט ופרט בך.
אם הייתי יודעת בדיעבד שאתמול זאת הייתה הפעם האחרונה שלנו כזוג הייתי עושה הכול יותר לאט.
הייתי עוצרת על מנת להסתכל עלייך יותר,
על מנת לזכור יותר טוב את הפרצוף שלך נהנה.
הייתי מתענגת על הנשיקות איתך, נהנת ממגע גופך בגופי, ומסניפה את ריח גופך,
כדי לחרוט את הרגע הזה לנצח אצלי בלב.
שמור לך מקום בליבי שאף אחד אחר לא יוכל למלא לעולם.



את כל המכתבים שכתבתי לך סיימתי באהובתך,
ועכשיו כלום לא נשמע לי טוב בראש.
אז עדיף לא לכתוב כלום. נופר.