זה עצוב שכבר עברו 4 שנים אבל הלב לא המשיך לעבוד בלעדייך
הראש מסרב להאמין
כל יום בשבילי הוא יום הזיכרון..
ואני עוד מחכה פה שתחזור..
מתגעגעת מלאך שלי!!
אתה כ"כ חסרר לי..
ואיך ממשיכים מכאן בלעדייך?איך אפשר להיות פה בלעדייךךך..
אני לא מבינה זה לא נתפס בכלל..
😢
היידים שלי רועדות שאני כותבת את זה אבל היום לפני 4 שנים בן דוד שלי נרצח בפיגוע בצריפין...לזכור ולא לשכוח😢
משהו שכתבתי..
אשב בביתך ואתכסה בחליפתך עד כי יבער בי גופי ,
ולאחר אפסע לעת ערב ברחוב הישן עד כי עטור כל סמטא וכיכר ,
אמחק גם אני כמו הגשם ואתחלק על הכביש כביום עוזבך אותי ,
ואנזול כמו טיפת שלג שנשארת לעד בלב המנוכר ,
אתהלך לי לתומי משכבר הלילה יחשיך את הכוכבים ,
עד כי אשכב לישון על ספסל בקצה העיר ואדמע אני על הבגדים ,
כמה שקלים מעובר ושב לצידי אותה דרך בוכייה ,
וכמה זה כבר עולה לקנות חיים חדשים?ומי זה שהיה צמא לדמך ,
ובבוא הבוקר כשתרצד השמש על העיר אכנס שוב אל ביתך ,
אפשוט החליפה ודם ניתז על קצה שטיח ,
זיכרונות כמו חיים לי אל מול העיניים חותכים תכף את תחושת היותך ,
ואסתכל על הרצפה ודם הכאב מכסה קירות כמו טיח ,
אשב בביתך ואביט מאשנב החלון הקר עד כי תבוא מולי דמותך ,
אשקוט ואסגוד לצל שממלא את המיטה הריקה ,
אתהלך הלוך ושוב ולא אשוב לראות עד כי יאדימו עיניי וינזלו ,
משכבר הימים חולפים לא אתכסה עוד בחליפתך עד אבער ,
ויבואו אנשים ויבכו אך בי בתוכי כאב צורם כאשר שוב בשמך יקראו ,
ואשאר בביתך עד כי תחזור מעבר שאול מעבר הר ,
ויבוא עובר הדרך ויידפק על הדלת הקרה מנשוא ,
וישב יומם וליל ויתגעגע גם הוא לדודי אשר אינו ,
ובבוא הבוקר כשתרצד השמש על העיר אכנס שוב אל ביתך ,
אפשוט החליפה ודם ניתז על קצה שטיח ,
זיכרונות כמו חיים לי אל מול העיניים חותכים תכף את תחושת היותך ,
ואסתכל על הרצפה ודם הכאב מכסה קירות כמו טיח .





