מכתב שלי ,אישי בשבילו.

אז,נקצר סיפור של שנה לכמה שורות.
נדלקתי עליו.
והוא באמת בנאדם מושלם,לא עד הסוף יש לו הרבה פאקים.אבל עדיין.
נהיינו ידידים,טובים הייתי אומרת.לפחות בשבילי.
התאהבתי בו,ונכון לא סיפרתי לו,העדפתי שהוא יהיה איתי כידיד.
כ-אח.
הייתה לי שנה קשה,השתנתי המון,ובעיקר בגללו.
לא שאני שונאת את עצמי כרגע.
עד שהפסקנו לדבר,פחות ופחות ופחות.
לקראת סוף שנה שעברה.בכלל..
התעבצנתי עליו שהוא לא עונה לי וכולו קריר.
והוא נעלם מהחיים שלי,בגללל החופש,ומהמסן או אייסי.
ראיתי אותו החופש פה ושם,הוא ראה אותי רק פעם אחת,מודה הוא היה מופתע.
ניסיתי לדבר איתי כמה ימים לפני תחילת הלימודים.
והוא סיכם הכל בה.."מה זה משנה?"
"עזבי אין לי זין"
"אין לי כוח לחרא של אחרים,יש לי מספיק משלי".
אבל עדיין לא קיבלתי את התשובה שלי.
מה גרם לו להתרחק,להתרחק דווקא ממני?.
בבה"ס הוא התעלם,הלך לצד השני כשהיה רואה אותי,תפסתתי אותו פעם אחת,אבל הוא רק מילמל"אין לי זין".אפילו בלי להתסכל עליי.
זה הרג אותי.
אני עדיין הרוסה.
לא כי איבדתי אהבה.
אלה כי איבדתי אותו.כ-בנאדם כ-ידיד.
כתבתי לו מכתב.
נכון פתאטי.אבל זאת הדרך היחידה שהוא היה קורא את מה שאני מרגישה.

מקווה שקראתם עד פה חח.

המכתב:
יודע פעם אחרונה שאני אגיד לך משהו.
רק כי אני חייבת,בשביל לדעת לעצמי,שאני כן ניסיתי להבין.
וגם כי,האמת כואב לי,פוגע בעיקר.
אף פעם לא אמרתי לך,אבל אני מעריכה אותך.
תמיד אכשהו ראיתי בך מין "אח",שכזה,ואולי גם המשיך לא משנה איך אתה,ואיזה אתה.
אני יודעת שאתה עושה טעויות,גם אתה יודע את זה,ויש כאלה שאי אפשר לשנות.
יבוא יום ותתחט על זה,על איך שאתה חיי עכשיו,שאולי כרגע בשביל כלום.
אתה מנחם את עצמך בזה שאתה אומר שאתה חי בשביל להנות מהחיים.
וכשאתה לא רוצה להתמודד תסכם את הכל ב"אין לי זין".
אני,דווקא תמיד ניסיתי לראות לך,שאני דווקא כן מאמינה בך.
אולי אתה לא מראה,אתה גם לך יש את הרגעים שאתה מפחד,חושש,למרות שאתה לא מראה את זה.
אני מעריכה אותך,על זה שאתה בנאדם חזק.
שאתה יכול להדחיק הכל.כל רגש,ואפילו לא להזדקק לאף אחד.
אתה יודע להילחם,על כל מה שאת הרוצה,אבל לא תמיד נלחם.
אבל אני יודעת שאם תרצה אתה תשיג הכול.
כנראה שלא לקחת אותי,כידידה כזאת,כמו שאני קיבלתי אותך.
ובסדר. אני מבינה.
למרות איך שאתה מתנהג.
איכשהו,אני תמיד אזרוק את ה"אגו" שלי כדי להבין אותי,לעומתך כמובן.
אני רק מקווה שיש שם מישהו.
שיהיה איתך תמיד.

אנלא יודעת איך אני אסתכל לך בפנים אחרי כזה.
למרות שאני בטוחה שאני לא אסתכל פשוט.
אני אף פעם לא מרגישה עם בנים,את החיבה הזאת.
לרוב זה משיכה,הדלקות,הכול.
אבל לא הרגשה כזאת,שיש מישהו שיבין.
אני מצטערת.
באמת,עם בזבזתי את הזמן שלך וכנראה את שלי.
אבל היה לי חשוב להגיד את זה.
להגיד את מה,שאתה,אתה לא נתת לי להגיד.
אני לא מצפה לתגובה,כי זה אתה,ועכשיו ממך אני כבר לא מצפה כלום,נכון הפתעת אותי והמון.
למרות הכל,תדע שאני כן פה עם תצטרך,כי פשוט אני לא נוטשת אנשים שאני מכירה,גם עם הם,כן.
טוב,יצאתי טיפשה עד הסוף.
חבל שאתה פשוט לא מסביר.
אבל כל אחד וההחלטה שלו.
עם אתה לא תגיב,תגיד,תדבר.
אני אבין את זה.
ופשוט..
ממחר אנחנו לא מכירים ולא הכרנו.
ואתה לא צריך ללכת לצד השני כשאתה רואה אותי.
לא צריך.

קיצור,יצאתי כמו זונה רגשנית.
שיהיו לך בנזונה של חיים.


הוא לא ענה.
נעלם.
ומחקתי אותו.
שוב פעם מהחיים שלי.
אני עדיין רואה אותו יום יום בבצפר,כואב לי כ"כ.
בעיקר כי הבטחתי שאני אשכח שהוא קיים.
אבל עדיין יש בי שאלה.."למה התרחקת?"
למה פשוט לא אמרת.."אני לא רוצה לדבר איתך,נמאס לי ממך" כשהסתכלת לי בעיניים.
אוף.
הוא הרג אותי.
כבר אין לי חשק מכולם.
רק לנשק אותו.

סליחה על החפירה.
ופירסתי פה,כי זה מכתב..והכול.