ואולי, זה כלל לא אכפת.
לא אותו חיוך, וגם לא אותו מבט..
ואולי זה בכלל לא משנה,
לא אותו דבר וגם לא כל זה.
ושם, באותה פינה בודדה
כותבת את אותו השיר
נזכרת באותה אהבה.
ואיך שגרמת לי, לעבור לאותה עיר.
להתחיל הכל מחדש, הכל מהתחלה,
ולחשוב שאין עוד כלום.
לזרוק את תכולת המגירה.
לחשוב, שכלום בעצם לא קרה!
ואולי, זה כלל לא אכפת.
לא אותו חיוך, וגם לא אותו מבט..
ואולי זה בכלל לא משנה,
לא אותו דבר וגם לא כל זה.
לרצות אותך קרוב אליי,
שתחבק אותי, ותלטף את פניי.
להאמין שהכל יכול לחזור,
שלא מאוחר ושלא הכל יעבור
לקוות שאתה עדיין אוהב
שלא שוב תשוב לי את הלב
לרצות, להאמין, לקוות..
שהכל באמת יחזור להיות..
ואולי, זה כלל לא אכפת.
לא אותו חיוך, וגם לא אותו מבט..
ואולי זה בכלל לא משנה,
לא אותו דבר וגם לא כל זה.





