היא כבר לא יכלה לסבול.
היא ראתה אותו הולך ומתרחק ממנה,
עם מישהי אחרת.
זה שבר אותה,
היא הרגישה אומללה, בודדה,
יום אחד כשראתה אותם ביחד,
היא כתבה מכתב :
"התאהבתי בו,
ואתמול הוא בא אליי וחיבק אותי
והרגשתי הכי מאושרת בעולם.
אבל אני יודעת שהוא אוהב אותה,
ולעולם לא ירצה אותי.
התאהבתי בו,
בחיוך היפה שלו, בעיניים המסנוורות שלו,
בפנים האציליות שלו, במבט החמוד שלו.
התאהבתי בו,
אני לא יכולה לשלוט בעצמי,
משהו מתוכי קורא לי ללכת אליו,
להגיד לו שאני אוהבת אותו.
התאהבתי בו,
וזה כואב לי...
כי הוא אותה אוהב,
ואני שומרת את אהבתי בלב,
אני לא יכולה לתת לו אהבה,
כי הוא אוהב אותה !"
היא בכתה ובכתה,
כל היום וכל הלילה...
היא בכתה ובכתה,
והמשיכה לבכות...
היא רצתה להרוג את ההיא
ששברה את ליבה.
שפגעה בלב אהובה.
היא כבר לא יכלה לסבול...
היא לקחה סכין ודקרה את עצמה בלב.
ושמה קץ לחייה במילים:
אני אוהבת אותך .
סתם פריקה
