הנקמה

התחלה יפה😊
המשך😊

וואי, יפההה 😊

תמשיכי מאמיי...

ישש עוד סיפור שלךך 😊
התחלה יפה :]
תמשיכיי !

אוו התחלה מרתקת.
(:

תמשיכי בובה(:

תודה:]

פרק 2

'נטלי כל כך מסריחה, בחייאת, תסתכלו על השיער והבגדים שלה, אותם נעליים מכיתה ז', איכס'.
באותו רגע פשוט החזקתי את עצמי לא לפרוץ בבכי, כל המבטים הופנו אליי.
למזלי דין נכנס אל הכיתה וכל המטבים עברו אליו. דין הוא הבן אדם היחיד בכיתה הזאת שנורמלי,
אני והוא ידידים כבר שנתיים, לא ידידים ממש טובים אבל מסתדרים והכל הוא אף פעם לא מציק לי.
מה שכן מציק לי זה שהוא כמו הומו, אני לא נגד זה אבל זה כל כך דוחה אותי לפעמים, כל צורת ההתנהגות שלו. הוא הביא פתק למורה והתיישב על ידי.
"למה לא באת כל השבוע?" שאלתי אותו בשקט
דין: "הייתי חולה, היה משהו מעניין?"
אני: "לא"
דין: "מה, אין שום דבר חדש?"
אני: "לא..."
רציתי לספר לו על הפתק, על כל ההעלבות אבל נזכרתי שזה בעצם לא חדש, שזה ככה מכיתה ז' כבר.
הילדים בכיתה היו מציקים גם לדין, לרוב בגלל צורת הלבוש שלו. הוא מאוד אהב ללבוש וורוד - בהגזמה, ג'ינסים צמודים ונמוכים, אפילו פעם הלכתי איתו לקנותג'ינס מחנות של בנות.
---
לאחר שיצאתי מהמקלחת התחברתי לאייסיקיו שלי, היו לי ברשימה את כל המגעילים מהכיתה, פעם ניסיתי להתחבר אליהם אבל הם פשוט שמו עלי זין. קראתי את האוואי של קלי, 'לא פה... מתארגנת ויוצאת לטי.אל.וי עם כל החמודים! זיו? אוהבת אותך!😊'.
כל כך קינאתי. מעולם לא היה לי חבר. בעצם, היה לי, בגן, וגם הוא זרק אותי.
אף פעם לא יצאתי למועדון ו...
~*~*~
קלי - מה את קוראת לי את האוואי י'א מסכנה?!
~*~*~
פאק, יש לה את התוכנה הזאת.
~*~*~
אני - בטעות
קלי - יופייייי אז שלא יהיו עוד טעויות כאלה טחחח
~*~*~
לא עניתי לה, לא הייתי מסוגלת לענות לה. סגרתי את חלון השיחה שלה וכיביתי את המסך, נעמדתי מול המראה. באמת שאני לא מכוערת, למה הם תמיד קוראים לי ככה?
הבטתי בעצמי.
שיער חום שטני עד החזה, גלי, עיניים חומות גדולות. כל כך רציתי עיניים בהירות כמו לקלי.
חזרתי אל המחשב וראיתי שיש לי הודעה מדין, התכתבתי איתו קצת.
~*~*~
דין - מה קורה?
אני - בסדר מה איתך?
דין - הכל סבבה, תגידי רוצה היום לבוא למסיבה?
אני - לא אני עייפה... =/
דין - אה טוב לא משנה תקשיבי רגע יש מצב שאת משיגה איזה 200 שקל?
אני - בשביל מה מאמי?
דין - חשבתי אולי נסע לת"א, נקנה לך בגדים או משהו
~*~*~
כל כך נעלבתי, הוא כמו כולם. הוא גם חושב שאני מסכנה שאין לה שום דבר ללבוש.
~*~*~
אני - אני אוהבתא ת הבגדים שיש לי
דין - אבל אחרי זה את מתלוננת למה תמיד מציקים לך!
תשני קצת סטייל, תתחילי להתלבש נורמלי, להתאפר, לצאת
אני - אני באמת מצטערת דין שאני לא כמו הבנות האלו טוב?!
~*~*~
סגרתי את חלון השיחה שלו בכעס ויצאתי מהחדר.
הוצאתי את המחברת החומה ופתחתח בדף של דין, מעולם לא רשמתי עליו כלום, לקחתי את העט והתחלתי לכתוב.
'הוא כל כך מעצבן אותי לפעמים, עד שאני באמת מאמינה שהוא שונה מכולם הוא מתנהג ממש כמוהם! אני אף פעם לא שופטת אותו על כלום! לא על הלבוש הנשי שלו, לא על הדיבור שלו, על ההתנהגות שלו אפילו הוא סיפר לי פעם שהוא נמשך לבנים... לא שפטתי אותו, תמשכתי בו! אבל למה הוא פוגע בי כל הזמן? הומו מטומטם'.
סגרתי את המחברת בכעס. רציתי למחוק את זה, כי בכל זאת זה לא יפה, דין הוא הבן אדם היחיד שמתייחס אליי, אבל מה זה משנה, מי יראה את המחברת הזו בכלל?

וככה עברו להם שבועיים, עוד שבועיים שמלווים בירידות, הצקות, דחיפות פה ושם.
דין המשיך עם ההערות המפגרות שלו על איך שאני נראית, על איך שאני מתנהגת, בכל פעם הגנתי על עצמי אבל כניראה שלא מספיק, עובדה שהוא ממשיך.
הגיע שיעור חינוך והמורה הנחמד שלנו החליט שהפעם ננקה את השולחנות. הוא הביא 3 דליים עם מיים וחומר ניקוי, חילק לכולם ספוגים וסקוצ'ים והורה לנו לנקות את הכל.
קלי מייד המציאה תירוץ שיש לה כאבי מחזור ונפתרה מהבעיה, שונאת אותה!
שפכתי עוד קצת מיים על השולחן והמשכתי לפשף עם הסקוץ'.
---
קלי: "נו מה את מפחדת? תעשי את זה, זה מגניב" היא חייכה אלייה
שרון: "אבל קלי וואי זו ממש הגזמה... אני..."
קלי: "טוב, את לא עושה את זה?!" היא שאלה בכעס
שרון: "טוב... אני עושה" היא אמרה בשקט והרימה את הדלי עם המיים המלוכלכים.
---
ראיתי ששרון וקלי מתווכחות, בטח קלי תנצח, תמיד כולם שותקים לה ובסוף עושים מה שהיא אומרת.
ראיתי על פנייה של שרון שהיא נעלבה, לפעמים אני מרחמת עלייה, הלוואי והיה לי את האומץ להתקרב אל שרון, היא באמת נראית ילדה חמודה שבסך הכל נגררת אחרי קלי וכולם, זו לא אשמתה. שרון התקרבה לכיווני והחזיקה בידה את הדלי, מסכנה, בטח קלי הכריחה אותה לסחוב אותו.
עוד לפני שהבנתי מה קורה שרון שפכה עליי את כל הדלי עם הסבון והמיים המסריחים, כולם פרצו בצחוק מתגלגל, פשוט לא הפסיקו לצחוק. כולי הייתי רטובה, הבגדים שלי היו מלוכלכים ומסריחים.
"מה את מפגרת?!" צעקתי בכעס, אני חושבת שזו הפעם היחידה שצעקתי בחיים שלי על מישהו מהכיתה הזו. דחפתי את שרון והיא נפלה על הריצפה.
"מה הולך פה?!" המורה התערב, טוב שהוא שם לב באמת.
אני: "הזונה הזאת שפכה עליי את כל המיים המלוכלכים!" צעקתי
קלי: "בואנה למי את קוראת זונה?" היא התערבה עם הקול המציק שלה
המורה: "מה זה הדיבור הזה נטלי?"
שרון: "המורה, זה לא היה בכוונה אני מעדתי, מה את דוחפת אותי בכלל?" היא פנתה אליי
שוב כולם היו נגדי. מה עשיתי? בסך הכל הגנתי על עצמי?
המורה: "נטלי קחי את התיק שלך ולכי הבייתה, את לא נכנסת עד שאמא שלך לא תתקשר אליי. להתראות" הוא אמר בקרירות, כולם המשיכו להסתכל עלייה, חלקם עדיין שתקו. לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהכיתה. כשהגעתי הבייתה אמא לא הייתה בבית, מזל, נכנסתי מייד להתקלח, הייתי כל כך עצבנית. כשיצאתי הוצאתי את המחברת החומה מהתיק, פתחתי בדף של שרון והתחלתי לכתוב...
'היא כל כך זונה! מה הבעיות שלה? בא לי יום אחד פשוט לפוצץ לה את הצורה. אבל ברגע שאני אגע בה כל הכיתה תרביץ לי'
לאחר מכן פתחתי בדף של קלי...
'שונאת אותה שונאת שונאת שונאת! מה עשיתי לה שהיא ככה מתנהגת אליי? זה כל כך ברור שהיא אמרה לשרון לעשות את זה. אני פשוט שונאת אותה. כל יום מחדש בא לי לנשור מבית הספר רק בגללה. היא לא יודעת שאני יודעת סוד עלייה, שאף אחד לא יודע, אפילו לא היא. לפני שבוע ראיתי בסופר את אבא שלה מתנשק עם מישהי אחרת, הוא בוגד באמא שלה. טוב, מי לא היה בוגד באישה כזאת מכוערת, שמנה, כלבה ומגעילה כמו אמא של קלי? ובטח שהוא ירצה למצוא משפחה אחרת, עם בת כזאת מסריחה, כזאת כפויית טובה, פשוט איכסה. הלוואי שאבא של קלי יעזוב את הבית, אולי ככה היא תרגיש קצת כמוני, אולי ככה היא תרגיש מה זה לחיות בלי אבא. למה כל החיים שלה מושלמים? שונאת אותה!!!'
כשאמא חזרה הבייתה היא מייד התחילה לצעוק עליי, המורה דיבר איתה על מה שהיה בכיתה, ניסיתי להסביר לה ששרון היא זו שהתחילה אבל היא כמובן לא האמינה לי.
למחורת בבית הספר המורה דאג להזכיר לי על הבוקר שאני על תנאי. שוב אני מסתבכת בגלל הכיתה המטומטמת הזאת.
כשהגיעה ההפסקה לקחתי את התיק שלי ונכנסתי לאותו תא קבוע בשירותים, שוב בכיתי.
חיפשתי את הפלאפון שלי בתוך התיק ולא מצאתי, הוצאתי את כל הספרים, המחברות, כל מה שהיה בתיק, שמתי על רצפת השירותים, עדיין לא מצאתי אותו, בטח שכחתי אותו בבית. הכנסתי הכל בחזרה לתיק, שטפתי את פניי וחזרתי לכיתה.
השיעור עבר משמעמם כרגיל, המורה לא הפסיקה להכתיב אפילו לשנייה אחת.
פתחתי את התיק כדי להוציא את המחברת החומה, רציתי לכתוב קצת, להתפרק.
הרגשתי כל כך מסכנה שאני צריכה לכתוב ריכולים על אחרים בשביל להרגיש טוב עם עצמי, זה כל כך עלוב. לא מצאתי את המחברת, התחלתי להיכנס ללחץ, איפה היא? אין מצב שמישהו לקח לי אותה מהתיק כי התיק היה עליי כל היום. בטח גם אותה שכחתי בבית, אני נוטה לשכוח דברים בבוקר כי אני תמיד קמה באיחור.
"המורה, אני יכולה ללכת להתפנות?" קלי שאלה בחיוך של מלאכים. היא התגלמות השטן הילדה הזו.
בטח היא רוצה שוב לסדר את האיפור הזנותי שלה.
המורה אישרה לה וקלי יצאה מהכיתה.
---
היא התהלכה במסדרונות בית הספר כמו דוגמנית, כל מי שהיה מחוץ לשיעור לא הפסיק להביט בה בקנאה. כולם ידעו מי היא קלי. בת ההורים העשירים ובעלת המשפחה המושלמת.
היא נכנסה אל השירותים ותיקנה את האיפור שלה, היא נכנסה אל אחד התאים הפנויים, הרימה את החצאית הוורודה שלה והתיישבה על האסלה.
רגע, מה זה שם על הריצפה?

התחלה יפה ((:
איזה כיף שיש עוד סיפור שלך P:

שייט קלי בטח מצאה את המחברת הזאת..
😢
מחכה להמשך מאמייי
אוהבת 33>

סיפוור יפה תמשייכיי[ :

איזה כיף שיש סיפור חדש של אב'(:
סיפור מדהים, המשך!

מתח,מדהים,המשךךךך😊

מדהים

QUOTE (lipaz-sol @ 01/09/2007) מתח,מדהים,המשךךךך😊
😁

חיייייבת להמשיך😊

יפההה :]
איזה מתח , המשךך! 😉

היא תמצאא ת'מחברת!

אהבתי תסיפור
מחכה להמשך

אוהבת.

וואאי.. אהבתי !
תמשיכיי מאמי