הייי היה בא לי כזה
ועלה לי הרעיון
וממש משעמם לי בזמן האחרון ויש לי שוב מחשב נורמלי (:
אז היה בא לי כזה
וכל הסיפורים שנטשתי טיפה מבטיחה להשלים פרקים
פרק 1
If you wanna be my lover, you gotta get with my friends,
Make it last forever friendship never ends,
If you wanna be my lover, you have got to give,
Taking is too easy, but thats the way it is.
תוך כדי שהשיר הזה של Spice Girls ושרה את המילים. יצאתי מאמבטיה לבושה בגופיה לבנה וחצאית ג'ינס עם נעלי בובה שחורות מאורגנת ומסודרת בטיפ שבטופ.
"את מדהימה" אמרה לי הילה.
חייכתי אליה. "תודה מאמי" אמרתי והסתכלתי עלי בראי.
בוכנת את עצמי בקפידה החל מהאיפור ועד הנעליים. תמיד אהבתי להתלבש בסטייל.
בגדים זה היה אהבת חיי. ואל תקראו לי שטחית. זה פשוט כי אהבתי את זה. זה עניין אותי.
הילה לבשה חולצת קשירה בצבע בז וסקיני גינס.
"יאללה נזוז?" שאלה הילה.
"אחרי שהשיר יגמר" חייכתי.
ככה זה היה תמיד. מאז שהתמכרתי לשיר 'Wannabe' לא הפסקתי לשמוע אותו. יכלתי לשמוע אותו בלופים.
זה היה שיר שלי.
"…. If you wanna be my lover" שרתי בהתלהבות משחקת את עצמי זמרת.
הדלת נפתחה. "נו מה קורה איתכן?" שאל רועי שנכנס.
זרקתי עליו את הכרית.
"מה זה היה?" שאל רועי.
"ועם הייתי ערומה?" שאלתי.
הוא בא לזרוק עלי את הכרית. "לא אל תעשה את זה עבדתי שעה על האיפור והתסרוקת" אמרתי מתחננת.
"טוב באמת מה שחסר לי לחכות לך עוד שעה." אמר רועי.
השיר נגמר. "עכשיו אפשר ללכת" אמרתי בחיוך.
"באמת אור אני לא מבין מה ההתלהבות מהשיר הזה" אמר רועי.
"רועי אתה לא מבין כלום" אמרתי.
"טוב לא לריב" אמרה הילה.
יצאנו החוצה. ראיתי את המכונית של לירן ולירן נשען עלייה. התקרבתי אליו והצמדת את שפתי לשלו.
"שלום" אמרתי מחייכת.
"שלום גם לך מאמי מה קורה יפה אחת?" שאל לירן.
ביני לבין לירן אין שום דבר שמבוסס על אהבה. טוב לנו ביחד וזה הכל. שנינו אוהבים לעשות חיים שנינו אוהבים לבלות ושנינו אוהבים אתגר וזה כל מה שחשוב.
"זזנו?" שאלתי.
*~*~~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
"אני לא אוהבת את אמא" אמרה.
"את מדברת שטויות" אמר אבי.
"אני לא אוהבת אותה כמו שאני אוהבת אותך" אמרה הילדה הקטנה.
הוא שתק.
"מה קרה?" שאלה.
"אל תדברי אליה ככה" אמרה אבי "היא עברה תשע חודשים בשביל לראות אותך, היא אוהבת אותך."
"אבל היא לא מבינה כלום"
"אמא יש רק אחת"
"אתה לא אוהב אותי?" שאלה בעניי העגל שלה.
"ברור שאני אוהב אותך" אמר וליטף את ראשה באהבה.
"הגענו"
"יופי" מלמלתי.
"אני יודעת שאת…"
"שמעתי את זה כבר אלף פעם" אמרתי "אין ברירה"
"אני מצטערת"
"וזה לא שחסר לך על מה"
"סאם.." מלמל.
יצאתי מהמכונית כועסת.
"את יודעת שאני לא רוצה את זה" אמרה.
"איזה סיבה יכולה להיות לאמא לשלוח את הבת שלה לארץ זרה אה?" שאלתי.
"מה את רוצה שאני יעשה?" שאלה אמא "את לא מסכימה לדבר…את כל הזמן קרה את לא חושבת שגם לי קשה מאז ש.."
"אז לשלוח אותי כמה שיותר רחוק ממך יפתור את כל הבעיות" אמרתי.
"זה רק לשנה" אמרה אמא.
"ושנה זה יותר מידי" אמרתי.
"את תיהני אצל דודה חנה" אמרה אמא.
"מה זה יהנה" אמרתי עצבנית.
איך אתם הייתם מגיבים שאמא שלכם מחליטה שלשלוח אתכם לארץ זרה לדודה שאתם לא מכירים בגלל שקשה לה איתכם? שקשה לה עם זה שאתם נסגרתם בגלל המוות של אחד מהאנשים הכי קרובים אליכם?
קוראים לי סאם כלומר סאמנתה אבל חברים שלי קוראים לי סאם. אני גרה בניו יורק סיטי. אבא שלי נפטר לפני חצי שנה. הוא היה אחד מהאנשים הכי קרובים אלי.
אתם יודעים איך זה מרגיש שאחד האנשים הקרובים אליכם ביותר נעלם מחייכם? כאילו מישהו לקח חלק חשוב בגוף.
שזה קרה לא הפסקתי לבכות. להאשים את כולם, בעיקר את עצמי. לאט , לאט הבנתי שאין אשמים. שאלוהים בוחר לקחת מישהו אין דרך למנוע זאת.
אבל זה לא עקל על הכאב. נסגרתי, התרחקתי מאמא שלי נפגשתי כמה שפחות עם חברות, לבשתי בגדים שהתבססו בעיקר על שחור.
ושהייתי מסכימה לצאת? הייתי חוזרת הביתה שיכורה.
כנראה שלאמא שלי נמאס. היא החליטה שאין ברירה, והחליטה לשלוח אותי לדודה שלי חנה היא גרה בישראל.
וככה הגעתי למצב הזה שבו אני עכשיו





