יום יום, הייתה מסתכלת במראה, בוחנת את יופייה, מאפרת את עיניה .
היא לא יכלה יותר ,
היא רצתה למות, היא רצתה ללכת לעולם הבא, שם יהיה לה רק טוב, לא רע .
עכשיו, היא יושבת על המיטה, מסתכלת על התמונה, שלה ושלו. איך הם היו ביחד, ועכשיו הכל נגמר ..
איך היא אהבה אותו והוא אותה והכל פיתאום עבר .
התמונה שלה ושלו נחרטה בזיכרונה,
כרגע היא רק רצתה לנפץ אותה, לרסיסים קטנים, כמו שהלב שלה עכשיו שבור
היא ידעה שכל מה שהיא מרגישה לעולם לא יעבור
היא קמה מהמיטה, הסתכלה במראה,
כמו שנהגה לעשות יום יום כשהיו ביחד,
עכשיו לא היה לה איכפת, הוא ממילא נמצא, הוא ממילא כבר לא איתה.
היא לקח האת התיק והלכה ..
היא לא ידעה בדיוק לאן, הרגליים הובילו אותה,
היא הלכה לבית שלו ,
המודעות עדיין היו תלויות על דלת הכניסה,
היא לא יכלה לראות את זה יותר .
היא הלכה לחנות הפרחים, קנתה פרח אדום קטן והלכה.. לבית הקברות. הקבר שלו , היה עכשיו מולה, היא הסתכלה, העיניים שלה היו אדומות, הם שרפו, היא רצתה לבכות .
היא לא רצתה שילך,
היא אהבה אותו, היא תמיד תאהב אותו.
" למה.. למה הלכת מימני .. " היא אמרה, עכשיו היא כבר לא יכלה, היא בכתה. כמו שלא בכתה מעולם .
אני במצב רוח של לכתוב דברים קצרים,
לא יודעת למה.
תגיבו לי איך זה יצא . : ]
וווואי עצוב=\
קטע ממש יפה😊
יצא עצוב אבל ממש יפה
אהבתי את הכתיבה שלך מאמי
תמשיכי לכתוב המון
זה עלייך?
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
ממש עצובבב!!
את רושמת נורא יפהה
זה עלייך?!?
אל תפסיקי לרשוםםם
לפ יוווווו
מור'צי 😊
חח לא, זה לא עליי. סתם התחשק לי לכתווב משו אתמולל כי לא נירדמתי וזה מה שיצא [ :
תודה על התגובותתת ..
