לא מעיזה לנבור בעברי אני יודעת שזה יכאיב לעצמי ... אני לא מסוגלת לחשוב כמה סבל זה יגרום לי אני מביטה אל העתיד וחייה בהווה אבל העבר הזה כל הזמן רודף אחריי..
אותן תמונות קשות שלי מהראש לא רוצות לצאת אותם ימים שהיו הנוראים נשבעתי להשתנות אבל אני חייבת עם כל הכוח לעמוד מול העבר להביט בו ולהגיד
" נכון הייתי כזאת ועכשיו אני כבר לא " אני לא מוגלת אני מנסה והדבר היחיד שמצליח לצאת לי אלו דמעות הממחישות כאב אינסופי ...
אני מנסה לשכוח מאותם הימים ההם שחלפו ובמקום הגיעו ימים טובים בהרבה יותר ופשוט לא מצליחה זה כל כך כואב יש כאלה שאומרים שעם מדחיקים את העבר הוא חוזר שוב ושוב ואי אפשר לחיות ויש כאלה שאומרים שעם אתרכז בעברי אשכח לחיות את הרגע אשכח לחיות את חיי ואיני יודעת מה לעשות במה להאמין זה כל כך קשה לי איני מסוגלת ...
בצער עומדת מול המראה מביטה בעיניי עמוק עמוק ומנסה להוציא את השחור שמכאיב לי לא צליחה זה נדבק חזק חזק וזה כל כך כואב לי !
למה ? אני שואלת למה זה כל כך חשוב לי להבין מה הייתי ומה אני היום אולי כדי לשים דגש על ההבדל אני לא מצליחה להמשיך בחיי בלי להשלים את מעגל העבר שנשאר פתוח וזה קשה , כמעט בלתי אפשרי
וזאת מלחמה זאת מלחמה אינסופית עם כל יום שעובר עם כל רגע שחולף עם כל מבט סביב עם כל חיוך של מישהו זה מזכיר את מה שאני מנסה לשכוח ואולי עם אסתגר בתוך בועה אתעלם מהכול זה לא יעזור זה יכניס אותך יותר פנימה
אז מה . ??? מה לעשות זועקת איני יודעת מה לעשות אני בודדה ואיש לא יכול לעזור איש לא יכול להבין את כאבי וזה קשה להיות לבד ...
אבל אני נשבעת שכל יום זאת תהיה מלחמה חדשה עבורי והרצון שלי להמשיך בחיי יתגבר על כל מכשול ואולי כל תא מגופי יידרש כדי להחלים ולעבור את זה אבל אני נשבעתי שבועה אמיתית כשאני מספרת את זה כלום אומרים את אלופה ואלופים תמיד מנצחים !