כל שבת אנחנו אוכלים אותו דבר, קבוע. אז זה ממש פשוט לבשל הכל. אז קבוע מתחילת החופש, אני בחמישי נשארת ערה עד 3 וחצי ומבשלת לשבת כמה שאני יכולה וככה אמא לא צריכה לבשל בשישי ואני יכולה לישון עד מאוחר. קיצר, היום אמא התעוררה באמצע שבישלתי כבר כמה דברים, ופתאום היא התעצבנה שאני ערה בשעה כזו (וזה קבוע כבר חודשיים שאני עושה את זה בלילהה!) וגם פתאום היא נזכרה לומר שהשבוע התפריט שונה כי יש אורחים בערב.
וזה כזה מבאס. כי פשוט לא יודעת. א. כי זה תמיד ככה, ומה פתאום היא נזכרת להודיע רק עכשיו שאנחנו אוכלים דברים אחרים. וחוץ מזה: ב. ממתי אכפת לה שאני מבלת בשעות כאלו?! תמיד היא אמרה שזה כזה כיף שיש לה גמדונים שמכינים לה הכל!! אז פתאום זה לא טוב לה?! ולצעוק עלי פתאום?! ממתי לא טוב לך שאני עוזרת?! ו-ג. עכשיו אני צריכה לקום ב9, אחרי שבמיוחד נשארתי ערה כדי שב3 וחצי אני יוכל לבשללל!! ובגלל שהתחלתי כמה דברים, שלוקח להם שעה להתבשל, ולא יכלתי להפסיק באמצע, אני צריכה לחכות עד עשרה לחמש עד שזה יתבשל.. (עכשיו כאילו.. עוד כמה דקות..) אז מחר אני אהיה שפוכה מתה.
וכדי להעביר את הזמן, (כי אמא אמרה שאני אפסיק לבשל, אז לא היה לי מה לעשות בכל השעה הזו..), עליתי לחדר לקרוא ספר, ואני שומעת את אמא אומרת לאבא כמה שאני לא בסדר ושנמאס לה מכולנו..
אני יודעת שהיא אומרת רק מעצבים והכל. אבל באמת, זה מסריח שהיא ככה. כי בסכ"ה עשיתי את מה שאני תמיד עושה! ולא ידעתי שדוקא השבוע זה יציק להה!! אוף, למה אני יוצאת לא בסדר פה?! אני שונאת שזה ככה!!
אה, ועוד דבר, קניתי לה ספר סודוקו שהיא כבר מחפשת מלא זמן, והשארתי לה אותו ליד המיטה כשהגעתי הבייתה היום, (באיזה 2..) וכתבתי לה הקדשה והכל, סתם כי זה ממני.
ואז כאילו, סתם, זה מדכא כזה שהיא ככה.. היא אפילו לא שמה לב ששמתי לה את זה ליד המיטה כשהיא התעוררה. כאילו, בסדר, היא לא שמה לב, אבל אח"כ אמרתי לה שזה שמה, והיא אמרה תודה. אבל לא יודעת, אחרי כל הצעקות שלה על זה שניסיתי לעשות לה טובה, ולעזור, אני כ"כ מרגישה חרטה שנתתי לה את הספר.. כאילו, שניה לפני שהיא צעקה עלי, שמתי לה אותו ליד המיטה. וכולי מרגישה כמו איזה חמודה שנתתי לה מתנה, והיא שניה אח"כ צורחת. וזה לא יודעת, עשה לי הרגשה של "למה שאני אתן לה משו?!"
-פריקה- וכל מי שקרא, 😊





