השאלות- עדיין ממשיכות לרוץ בראשם של כל אלה שעדיין מחכים.
הטיפות- שוב מטפטפות ברוגע. אט, אט על ראשם של כל אלה שעדיין מחכים.
הדקות- ממשיכות ועוברות בשקט מופתי. עוד אחת ועוד אחת על חשבונם של כל אלה שעדיין מחכים.
המכתבים- עוד מבוששים להגיע, מתעכבים כמו תמיד על חשבונם של כל אלה שעדיין מחכים.
הוא עמד בצד, הביט בכל אלה שעדיין מחכים.
הוא מזמן התייאש מלחכות, מלצפות-
והחליט לפעול, החליט לעזוב אותם ולנסות להמשיך בשלו.
הוא לא הבין אותם,
ניסה לחשוב מדוע הם עדיין שם,
מדוע הם עדיין מלאי תקווה, דרוכים בשלהם,
אך ידע שהוא לא מהם, שהוא שונה-
אבל הם?
הם עדיין היו שם, הם עדיין מחכים כמו תמיד-
חושבים, מצפים, מבקשים, חוששים, בורחים.
אך מי יודע- עוד כמה זמן?
----
ישבתי וכתבתי,
וזה מה שיצא.
לא ברור ממש,
אבל מלא משמעות- לפחות בשבילי. 😊
לא הבנתי כל כך...
הבנתי חלקים אבל לא התחבר לי בהבנה
בכל מצב יצא יפה
ורואים שזה בא מהלב
אם את צריכה משהו אני פה תמיד
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מדהים מאמי
כמו שזה לא מובן ככה זה כזה מדהים
אוהבת המון
גל
