מיי-שתקי !(:
ותודה אני מקווה שיהיה המשך היום...
השלמתי הכולל [;
פשוט מעלללללף ..
דורשת המשששששך !!!!
אוהבת מלא 3>
* * * פופאי * * *
תודה !!
וואייייי המוזה מאכזבת 😢
נווווווו קבב...
תמשיכי [:
המוזה חזרה ובגדול! מקווה שתאהבו את הפרק.
פרק 32-
מצד אחד ההודעה העלתה בי אושר אין סופי.
מצד שני , בחילה קלה עלתה לי.
אהבה מתוקה אך טבולה בהמון גועל.
מרוב אהבה בא לי להקיא כבר,הכאבי בטן השתלטו על מחשבותיי ורצתי לשירותים.
רכנתי מעל האסלה והקאתי.
מה קורה לי ? ממתי אני מקיאה סתם ככה ?
הכאבי בטן המשיכו , ירדתי למטה לחפש כדור נגד כאבים.
לא מצאתי , כוסעמק.
הרגשתי רע , הכאבי בטן..צווחתי מכאבים.
הבית היה ריק לצערי.
ישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות , כל כך כאב לי.
קמתי בלית ברירה והלכתי לחדרי.
נעלתי את הדלת ונשכבתי לישון , התהפכתי במיטתי..מחפשת בשקט את השינה.
כמו חדירת סכינים מושחזים , ככה הרגשתי בביטני.
נשמתי עמוק,מנסה להעלים את הכאב.
ללא הצלחה,עצמתי את עיניי והכרחתי את עצמי לישון.
מקווה לא לקום בבוקר למחרת לבית ספר , בכל מקרה הכל התחרבש.
התעוררתי בבוקר למחרת לצלצולי השעון המעורר שלי.
קמתי בעצלות לעבר המראה,הכאבי בטן המשיכו להמחיש את כאבי הלב שלי כלפי חוץ.
התקלחתי מקלחת קפואה בזריזות,ויצאתי עטופה במגבת דקה.
הוצאתי ג'ינס פשוט ושמתי חגורה כי רזיתי לאחרונה,כוסעמק.
שמתי חולצת בית ספר שחורה ,שמתי את הכובע הגדול שלי שבזמן האחרון אפילו לא שקלתי לשים אותו,היום היה לי חשק..להראות שונה..
לקחתי את משקפי השמש שלי ליתר ביטחון.
המכתב ישב בתוך המגירה,וזרקתי אותו לתוך התיק.אני אזרוק אותו בדרך לבית ספר.
חטפתי את התיק וירדתי למטה.
"בוקר טוב.." אמרה לי אימי שהייתה לבושה לעבודה.
"היי.." אמרתי ונשמתי בקושי.
"מה קרה?" שאלה , אין כמו אינטואיציה אמהית.
"כאבי בטן מטורפים.." אמרתי והעברתי יד בשיערי החלק.
"אויש בובה ..ואין כדורים בבית..אוי.." אמרה בדאגה.
"אני כבר אקח מהאחות בתיכון.." אמרתי.
"אוקיי , תרגישי טוב קטנטונת.." אמרה ונתנה לי נשיקה רטובה בלחי.
ניגבתי את הנשיקה , "טוב אמא אני זזה..ביי.." אמרתי והתקרבתי לדלת.
"תאכלי משהו כבר!" גערה בי , "די אמא.." אמרתי ויצאתי.
החלטתי לוותר על האוטובוס והתחלתי ללכת לעבר התיכון,יצאתי מוקדם היום ..אז יש זמן.
הוצאתי את האמפי והעברתי שירים ,הקשבתי לכמה..נחתתי פתאום לשיר שתמיד היה מצמרר אותי כל פעם מחדש.
I've been changin' but you'll never see me now
(I've been changin' but you'll never see me now)
Now I'm blaming you for everything
No more holding it in
How many years can I pretend
Nothing never goes the way it should
No more sitting in this place
Hoping you might see it my way
Cause I don't think you ever understood
That what I'm looking for are the answers
To why these questions never go away
I'm so far away
I've been changin' but you'll never see me now
I'm so far away
Now I'm blaming you for everything
No more waiting for the end
Of every day that I will spend
Wishing that I only had a choice
No more pushing you away
Cause I will be busy watching things going my way
Never looking back on this anymore
Because what I'm looking for are the answers
To why these questions never go away
I've been changin' but you'll never see me now
Now I'm blaming you for everything
I'm so far away
Hey hey watch me wave
Goodbye to yesterday
Nothing left in my way
Hey hey I've been saved
With sun shining on my pain
Getting me through this day
Hey hey watch me wave
Goodbye to yesterday
Nothing left in my way
Feels so good to say
Now I'm blaming you
I'm so far away
לאחר שנגמר השיר , ניגבתי את הדמעות הרבות מהעיניים שלי והרכבתי את משקפי השמש על עיניי.
ממש אין לי כוח שאנשים ישאלו מה קרה לי שאני בוכה.
הכל קורה לי.
השירים המשיכו להתנגן להם , אחרי ששיר די שמח נגמר פתאום המנגינה המוכרת התחילה...
When I see your smile
tears roll down my face
I can't replace.
מיד כיביתי את האמפי , אני לא צריכה יותר בכי עכשיו.
במיוחד עכשיו בדיוק שאני קרובה לתיכון.
הורדתי את התיק מכתפי , והכנסתי את האמפי.
חיפשתי את הפלאפון,חפרתי בתוך התיק בין הספרים בחיפוש אחרי הפלאפון.
פתאום משהו נתקע בי מאחורה.
"תזהר פעם הבא.." התחלתי לגעור בבנאדם שנתקע בי,הסתובבתי לאחור
וראיתי את כחול העיניים יושב בכיסא הגלגלים שלו , למזלי המשקפי שמש ישבו בדיוק על אפי
כיסו את עיניי שהתמלאו בדמעות ריגוש.
"אני מצטער." אמר בחיוך , הוא לא קלט שזו אני ?
"זה ..זה..בסדר.." אמרתי כמעט בגמגום.
"אריאל זו את?" החל לומר ואני התחלתי ללכת משמה , לא רוצה .
לא רוצה לעמוד מולו ולהימנע מויכוח של דמעות וכאבי לב.
ובנוסף להכל , הבטן התהפכה לי בטירוף.
חיכיתי לצלצול שהגיע אחרי יותר מדי זמן,עליתי לכיתה והמחנכת שלי ישר נכנסה אחריי.
"שלום תלמידים..אני רוצה להזכיר לכם שיש עוד זמן קצר עד לתחילת החופש הגדול ! אני מקווה שהתחלתם לחשוב על מקצועות הבחירה שלכם לשנה הבאה..." המשיכה לחפור ואני הודתי לאלוהים שהיא לא שמה למשקפי שמש ולדמעותיי שיושבות שמה.
"אריאל.." אמרה.
"כן.." אמרתי.
"האם תהיי מוכנה להוריד את משקפיי השמש בכיתה? אין שמש קופחת פה.." אמרה.
"אני..אני יכולה בבקשה להישאר איתן?" ביקשתי כמו בקול מתחנן,אני נחשפת לכיתה שלמה שאני חלשה.
אל תראי שאת חלשה.
אל תעשי זאת.
"רק לשיעור הזה ! אני לא רוצה לשמוע בשיעורים אחרים שישבת עם משקפי שמש בכיתה.." אמרה ברשעות והמשיכה להרצות כמו דיקטטורית.
------
איך אני מרגיש את המבטים ננעצים בי.
ננעצים בכיסא גלגלים שלי.
בלעתי את הרוק שישב בפי ורציתי להיעלם,אף פעם לא האמנתי שאני ארגיש כה חלש..אני..
"המורה?" ביקשתי.
"קוראים לי רותי ,כריס כולם יודעים זאת" אמרה.
"כן..ממ אפשר לצאת?" ביקשתי.
"כן.." אמרה בנחמדות שלא אופיינית לה , מוזר.
אפילו לא שאלה בשביל מה אני צריך לצאת.
הכל רחמים,הכל.
יצאתי ושוב הרגשתי שכל הכיסא מסובב את ראשיהם כלפיי הידיים שלי שמגלגלות את הגלגלים שעוזרים לי לזוז.
'אני שונאת אתכם!שונא' אמרתי לרגליי בשקט.
יצאתי לעבר מאחורי הבית ספר , רציתי קצת לבד.
ראיתי ילדה עומדת עם סיגרייה ביד.היא נראתה עצבנית ביותר.
"היי! מה את עושה פה?" שאלתי מרחוק.
"העיפו אותי משיעור לשון..בגלל המשקפי שמש.." צעקה.
הקול ..מוכר לי.
התקרבתי לאט לאט כלפייה,היא המשיכה לשאוף את העשן הממכר לתוך ריאותיה.
זאת היא.
זאת אריאל,המשקפיי שמש..הכובע..הבגדים..התיק..העמידה..הדרך שהיא מגלגלת את העשן בתוך פיה.
זו אריאל.
"אריאל!" אמרתי שהייתי די קרוב אלייה.
היא קלטה מי אני וזרקה את הסיגרייה על הרצפה.
היא עברה לידי והחלה ללכת , "את לא יכולה להתעלם מהאהבה הזו.." אמרתי והיא נעצרה.
"להתעלם? להתעלם? זה הדבר היחידי שעובר לי בראש מאז אותו יום שנפרדנו !!" אמרה והייתה ממש מולי.
"גם לי..אבל אני לא מתעלם ממך ומחמיץ פנים שאני רואה אותך!" אמרתי ובאמת שרציתי לבכות.
"אני רואה אותך אולי פעם בשנה כריס.." אמרה וגילגלה עיניים.
"למה באת עם משקפיי שמש?" שאלתי.
"מה?" שאלה.
"את אף פעם לא מרכיבה משקפי שמש..." הנחתי את טענתי
"סתם ..חשק.." אמרה.
"את סתם אוטמת את הרגשות שלך.." אמרתי , היא הזיזה את ראשה בקצב מהיר.
חושבת,על מה היא חושבת לעזעזאל?
"אני לא אוטמת שום רגשות כריס..אל תדבר שטויות."
"אז למה לא ענית לי לאסאמס אתמול?"
"כבר ישנתי.."
"שקרנית."
"אתה קורא לי שקרנית? לא שאני אבין! מדבר מיסטר שקר!" תקפה אותי.
"מיסטר שקר? במה בדיוק שיקרתי?"
"אוי אני כריס התמים,אוי אני אוהב לנצל בנות..אוי אני לקחתי סמים וזיינתי את החברה הכוסית של החבר הכי טוב שלי !!!!!!" צעקה והלכה , יכלתי לתת לה ללכת.
"אני אוהב אותך" צעקתי.
היא עצרה והסתובבה שוב , "אני..עזוב..פשוט עזוב." אמרתי וחזרה שוב לקראתי.
"מה אני אעזוב בדיוק?"
"את הכל כריס..אני באמת מתמוטטת כל הזמן..אני לא אוכלת..אני בקושי יוצאת מהבית..אני.." אמרה וראיתי דמעה זולגת מתחת למשקפי השמש שלה.
"את עם אלי." אמרתי
היא שתקה,וסידרה את הכובע על שערה החלק.
"הנה את שוב אוטמת את הרגשות שלך." אמרתי.
"אני אוהבת אותך כריס,כל כך! אבל באמת כל כך! אף פעם לא חוויתי אהבה יותר חזקה ממה שהיה לנו..אני בוכה עלייך,אני מתרגשת ממך,אני מצטמררת מההודעות שלך..אני עדיין מאוהבת בך כל כולי,אני מדמיינת עלייך..חולמת עלייך..כואב לי הלב ממך.אני בעיקר מתגעגעת אלייך." אמרה והחלה לבכות,היא הורידה את משקפי השמש.
הדמעות זלגו על כל פניה.
"אז אל תגיד לי שאני אוטמת את הרגשות שלי! במיוחד לא אתה!" אמרה וניגבה בגסות את הדמעות.
"והנה ..קח את זה..תשרוף את זה..תשחק עם זה דוקים מצידי!" אמרה וזרקה פיסת דף על החול.
היא רצה משמה , הרמתי את הדף מהרצפה.
הרגשתי משותק בכל הגוף.
לא רק ברגליים.
המשך יבוא.
וואו... פשוטטט מדהיםםם !
אני לא מבינה את אריאל, למה היא נפרדה ממנו בכלל? היא כזאת דפוקה!
מחכה להמשך 3>
איזה מרגגגש
ווואי
מדהיםם
המששך
[COLOR=purple] יואו עצצווב, ..
שיחזור לללכת זה ככזה עצוב יללד בגילו על כסא גלגללים [;
והיה שוווה לחכות למוזה שלך 😊.
פרק מדהההההים % +
אוהבתת המונמון 3>>
ליאמצווווווק 😊 [COLOR=purple]
אתר האהבה הישראלי