כל כך יפהההההה....
תמשיכי=]
את לא עונה לי י'זונה
בטח קוראת את ההמשך שלי
אז אין לך למה להתלונן.
שאני לא מביאה לך לקרוא לפני שאני מפרסמת לכולם
כונףףף
*חדשה*
עכשיו סיימתי להשלים את כל הפרקים .
סיפור ? מדהההההההההההים !
את כותבת מעלףף :]
===
הוא איבד את הרגליים שלו ? 😮
אייייייייייייייייך בדיווווווווווווווווווווק ?!!!!!!!!!?
=ה=מ=ש=ך= ||:
ליאםםםםםם 😊
שני תמשיכי דחוףףףףףףףף
חח נו אני מתה ממתחח
-יוב-
וואי תודה כולם! באמת תודה!
אני מקווה שתהיה לי מוזה כדי שאוכל להמשיך😢
פרק 29-
''איבד..את..2 רגליו..? ב..ב..בתאונת דרכים?'' אמרתי לעצמי שישבתי מול המחשב.
רינת המשיכה לשלוח הודעות ואני הייתי בעולם רע שכזה.
לא ידעתי אם לבכות או להתחרפן.
להתקשר לכריס? לא להתקשר?
רציתי לבכות אבל שום דמעה לא רצתה לרדת מעיניי,הרגשת כאב בבטן..כאילו הרגע נתנו לי אגרוף חזק.
למה בן אדם כמוהו צריך לאבד את הרגליים שלו? למה בן אדם עם אישיות כל כך מושלמת אמור לאבד את הרגליים שלו ולהיות ללא יכולת להתגייס?
------------
"אחי..וואו..אתה לא יודע כמה אני מצטער ..אני כל כך דפוק..אני מצטער.." אמר לי אור והתקשה לנשום.
"זה לא אשמתך.." אמרתי ורציתי להירקב אל תוך עצמי.
אחרי כמה זמן אור הלך,רציתי לשבת לבד..
לבד..
אמא שלי דפקה בדלת ונכנסה,"היי כריסי.." אמרה והתיישבה במיטתי.
"איך אתה ?" שאלה.
"די כבר נמאס לי מהשאלה הזו..תחליפו שאלה .." אמרתי.
הייתי רציני,ניסיתי להחזיק את זה בפנים.
לא לבכות.
לא להראות חולשה.
לא עכשיו.
"מותק שלי.אוי אוי אוי..דווקא לך זה קרה?" אמרה לי אמי והתרפקה על כתפי.
"אמא..אני לא מת..זה רק הרגליים שלי.." אמרתי אך בראשי אלף ואחת מצבים שונים של דברים שבלי הרגליים שלי..אני לא יכול לעשות.
"עדיין..מה תעשה? איך תשחק כדורסל? איך תתגייס?" אמרה.
"כדורסל..יש גם כדורסל בשבילי..אל תדאגי..והגיוס.." אמרתי וכאב לי.
כל כך רציתי להתגייס,לתת חלק למדינה הזו.
היא המשיכה לבכות ואני רציתי למות בשלבים האלו..
מכל הכאב ששרר לי בלב בגלל התאונה,רק על אריאל חשבתי.
------------
הרמתי את השפורפרת וחייגתי את המספר שהיה טבוע בראשי.
"היי כריס..זו אריאל..שמעתי ש..שמעתי ש.." התחלתי לומר והדמעות החלו לזרום.
"שמעתי ש..שעברת תאונה..ורציתי לשאול מה איתך.." אמרתי ,מתקשה לבטא כל מילה מבעד לדמעות.
------------
ישבתי בחדר והסתכלתי על הפוסטרים.
שחקני כדורסל מפורסמים,משחקים משמעותיים.
חלום מתנפץ לו.
מבלי להרגיש כבר התחלתי לבכות,הדמעות ירדו אחת אחרי השנייה וכבר אחרי מספר דקות נתתי לעצמי לבכות לחלוטין.
העפתי מבט לקצה החדר ועמד שמה הכדור כדורסל שאריאל קנתה לי ליומולדת.
עוד נהר של דמעות החל לזרום מהעיניים.
צלצול הטלפון המוכר הקפיץ אותי,הצלצול הזה..הצלצול שמצלצל רק שאריאל מחייגת אלי.
פתאום התמלאתי בתחושת אופוריה,ודמעות העצב הפכו לדמעות קטנות של אושר.
עניתי לה.
"היי כריס..זו אריאל..שמעתי ש..שמעתי ש.." היא החלה לומר.
כל כך התגעגעתי לקול שלה.
פתאום שמעתי את הקול הזה,הקול של תחילת הבכי שלה.
היא בוכה..
למה היא בוכה?
למה היא בוכה ואני לא שמה איתה? ואני לא יכול לנגב לה את הדמעות?
"שמעתי ש..שעברת תאונה..ורציתי לשאול מה איתך.." היא אמרה וההרגשה החמימה בלב,ההרגשה של הדאגה שלה.
פתאום שמחתי לדעת שהיא שואלת מה איתי,השאלה המעצבנת ששררה פה כבר כמה ימים..והנה..אריאל שואלת אותה..ואני,רק מאושר.
"אני מתגעגע אלייך." אמרתי.מבלי קשר לכלום.
"א..כריס..אני.." אמרה ושמעתי שהיא ממשיכה לבכות.
"די..אל תבכי..בבקשה.." ביקשתי.
"התגעגעת אליי?" שאלתי אותה.
------------
"התגעגעת אליי?" שאל ואני כמעט התפוצצתי מרוב כאב לב.
הקול הזה,הקול הרגוע שלו שיכול לגרום לי לצרוח מאושר.
פתאום זה עושה לי רע.
זה עושה לי רע,אני חיה בעולם של אשליות שהכל מעולה וטוב.אבל הכל חרא.הכל חרא מבפנים.
"כריס..אני..אני עם..אלי.." אמרתי ויכלתי לשמוע את לבי נשבר,כן..הלב שלי.לא של כריס.
"מה זאת אומרת?" שאל.
"אני ..חברה שלו.." אמרתי ונשכתי את השפתיים,עוצרת את התפקעות הבכי.
"הא..טוב..תודה שהתקשרת בכל מקרה..בהצלחה איתו..ביי.." אמר וניתק.
טרקתי את השפורפרת בעצבים מעצמי,ושיחררתי הכל.
"אני מתגעגעת אלייך גם.." אמרתי בלחש אל תוך הכרית מוצפת הדמעות.
נעמדתי מול המראה והייתי אדומה מרוב הבכי.
אספתי את השיער לקוקו ויצאתי מהחדר.
נעלתי את הכפכפים שלי ויצאתי מהבית.
הלכתי בקצב מטורף לכיוון הבית של כריס,אני חייבת לראות אותו.
אני מכורה אליו.
פתאום בצעד נואש אני מתגעגעת אליו כמו מטורפת.
כל הזמן הזה,הכחשות הכחשות הכחשות!
עמדתי מול דלת ביתו והרמתי את היד כדי לדפוק,ולא הייתי מסוגלת,ידעתי שזה רק יעשה לי רע לראות אותו.זה יחזיר אותי אחורה.אבל..אני מתגעגעת אליו.
דפקתי על הדלת כמה פעמים ואמו פתחה את הדלת,היא נראתה מופתעת.
"אריאל?" שאלה ואני הנהנתי.
"את חולה?" שאלה והביטה בי , "לא..למה?" שאלתי.
"את נראית ככה..בואי מתוקה תכנסי.." נתנה לי להיכנס ואני בינתיים במהירות פניתי למעלה לחדרו המוכר של כריס.
מבלי לדפוק פתחתי את הדלת.
רעדתי ובכי בקוצר נשימה , מול כריס ..יושב בכיסא גלגלים.
"אני..אני..אני.." אמרתי ולא יכלתי להמשיך את המשפט.
הוא הביט בי,סרק על כל כולי.
ראו על פניו שהוא התגעגע.ראו על פניו את כמות האהבה אליי,"את כל כך יפה.." אמר ואני המשכתי לבכות כמו חולת אסתמה בהתקף.נראיתי הכי מוזנחת בעולם והוא אומר לי שאני הכי יפה בעולם,אין בן אדם יותר מושלם ממנו.פשוט אין.
"כריס..אני..אני.." התחלתי שוב לומר,ושוב משהו מבפנים עצר אותי.הוא המשיך לשבת בכיסא הגלגלים.רציתי שיקום ויחבק אותי.רציתי שיגיד לי שאני הכל בשבילו ושנחזור להיות ביחד.
"אני רוצה שהכל יחזור להיות כמו לפני 4 חודשים..שהיינו ביחד..שהכל היה מושלם" אמרתי.
"אי אפשר.." אמר.
"אני יודעת..." אמרתי והבכי עצר את מילותיי.
"כריס.." אמרתי וזהו.הבכי שבר אותי.הבכי הגיע לדרגות שלא האמנתי שיגיעו.אני בוכה בשביל החיים האלו,אני בוכה בשביל כריס.אני בוכה בשביל לחזור אחורה ולתקן את הפרידה המזדיינת שהחלטתי לעשות.גוש עצום ישב לי בגרון ואיים להרוג אותי.ככה הרגשתי,איום מוות.פשוט ..כאילו אני עומדת להתפגר פה על הרצפה מול כריס.
יצאתי מהחדר בריצה ופניתי ישר לדלת הכניסה,מבלי לומר שום דבר יצאתי.
רצתי עוד יותר מהר לכיוון ביתי,נכנסתי ועליתי לחדר.
הלב שלי דפק ודפק,הוצאתי סיגרייה מהמגירה והדלקתי אותו.
הוצאתי את התסכול המעיק עלייה,הדלקתי את האמפי 4..על השיר הראשון שלנו ביחד,השיר הראשון שלי ושל כריס.
שכבנו פה במיטה שלי,השיר התנגן..התנשקנו..והפכנו להיות זוג.
When I see your smile
Tears run down my face I can't replace
And now that I'm stronger I've figured out
How this world turns cold and breaks through my soul
And I know I'll find deep inside me I can be the one
I will never let you fall
I'll stand up with you forever
I'll be there for you through it all
Even if saving you sends me to heaven
It's okay. It's okay. It's okay.
Seasons are changing
And waves are crashing
And stars are falling all for us
Days grow longer and nights grow shorter
I can show you I'll be the one
I will never let you fall
I'll stand up with you forever
I'll be there for you through it all
Even if saving you sends me to heaven
Cuz you're my, you're my, my true love, my whole heart
Please don't throw that away
Cuz I'm here for you
Please don't walk away
Please tell me you'll stay, stay
Use me as you will
Pull my strings just for a thrill
And I know I'll be okay
Though my skies are turning gray
I will never let you fall
I'll be standing up with you forever
I'll be ther for you through it all
Even if saving you sends me to heaven
נתתי אגרופים לכריות המיטה שלי , השיר הזה..
ידעתי שאם כריס היה פה,הוא היה אומר שהשיר הזה , הוא עליי ועליו.
------------
איך פגישה של 2 דקות גורמת לי לבכות כמו ילד בן שנה?
אני אוהב אותה.
יותר מהחיים.
אני מאוהב בה,אני מאוהב באריאל.
והכל הלך לי,הכל.
אין לי סיבה יותר לחיות......
המשך יבוא.
יצא כל כך חרא.אני מאוכזבת מעצמי.
כל כך מאוכזבת!!!!!!!!!
את רוצה בוקס?
מאוכזבת ממה?!
זה אחד הפרקים היפיםםם :]
אבל תקשיבי היא אמרוה לספר לכריס שהיא התנשקה עםעם..אממ.. שחכתי איך קוראים לו.. נו עם הגמל הזה 😛
תמישכי הכי מהר שאת יכולה בובה..
ואת לא צריכה להתאכזב משום פרק שאתץ כותבת! היבנת?!
מואהה
3> 😉
לא יצא שום חרא.
את מאוכזבת כי יום מסריח בחוץ!
בגלל זה!
לאב איט- מדהים!
כריס החתיכוששש
( תגידי תוזה שמגיבים לך. לי לא מגיבים בכלל"
lolll
יצא חרא?
אני יושבת כאן ונשבעת לך שיורדות לי דמעות ואת אומרת שיצא חרא?
זה אחד מהפרקים המדהימים שכתבת.
עלקק חרא!
פרק אחד ה-יפים!!!
אוף מה היא עם אלי המכוער הזה?!
אוףף מסכן כריס 3>
תמשיכי !!!
אתר האהבה הישראלי