ריחות של קיץ...

אני מניחה שבפורום הזה אפשר לפרוק דברים שיושבים על הלב ולשתף..
אז אני רוצה לשתף קצת במה שעובר עליי בזמן האחרון..

בכוונה כתבתי בכותרת"ריחות של קיץ" , כל כך הרבה חיכיתי לקיץ הזה..כל כך הרבה חשבתי עליו והנה הוא הגיע..
קיץ 2007 , סיימתי ללמוד והנה אני לפני צבא..שוב מוצאת את עצמי בחדר החלון פתוח הרוח מנשבת והזכרונות צפים..כמו תמיד..
הזמן עכשיו נורא מוזר..בעצם החיים נורא מוזרים..כל החיים אתה מחכה למשהו ואז שהוא בא אתה רוצה לחזור אחורה ומבין שהיה לך כל כך טוב ושיש זמנים שלעולם לא יחזרו..הכל משתנה מקצה לקצה עד שאתה אפילו לא מפסיק לנשום..אנשים באים אנשים הולכים אבל אתה תמיד נשאר..
אני זוכרת את עצמי לפני כמה שנים אז בחטיבה ולאחר מכן שעליתי לתיכון..ואני פשוט לא מאמינה שאני אחרת שהכל כל כך שונה..
דברים שריגשו אותי אז לא עושים לי כלום היוםם..אני זוכרת אותי יושבת פה וקוראת ספורים של אהבות מרגישה צמרומרת בכל הגוף ומקווה שיום אחד גם אני אוכל לשתף בסיפור כזה אבל סיפור שקרה באמת..
עם השנים שעברו הכל השתנה..כנראה שבשלב מסויים אתה פשוט מתבגר והילד שבך מתחיל להיעלם..זה נראה לי כל כך מוזר שחלומות ישנים שהיו נראים בלתי אפשריים היום חלק מחיי ואני אפילו לא צריכה להתאמץ בשבילם..אם זה אהבה אם זה חברים אם זה לסיים בית ספר צבא להתגייס..
שאתה קטן נראה לך שהנה שתסיים בית ספר שתהיה בתיכון אתה תהיה גדול..אבל לא..פתאום החיים שלי נופלים לי על היידים ואני צריכה להחזיק אותם..המון דברים משתנים ואתה מבין שאתה כבר אדון לעצמך..אין פינוקים..כל החברים שלך כל החיים שלך כל הסביבה שהיית רגיל אליה משתנה ביום אחד בהיר..ואתה עצמך מרגיש ילד ומנסה להבין..אבל הכל רץ ואין לך אפילו זמן לחשוב ולהבין..
קיץ 2007 כמה חיכיתי לו..כל חיי..גיל 18..קבלת רישיון או סתם כל דבר אחר..
זה היה נראה ה...
האהבה הראשונה הנשיקה הראשונה
וזה מוזר לחשוב שכבר עברתי את כל זה...
ועוד חודש אני כבר חיילת..ועכשיו אני לבד בלי כולם..
זה לא שאני איזה בת שמונים זקנה...אבל עדיין...לא יודעתת..
תמיד היה לי רע בבית ספר ולא רציתי..שנאתי את כולם..
אבל דווקא הזמן האחרון היה מדהים..פשוט מדהיםםםםםם..
היינו מלוכדים הכרתי חבורה של אנשים מדהימים שגם עכשיו שהכל נגמר אנחנו עדיין בקשר..
היה מרגש בכינו צחקנו יחד חגגנו את הסוף עד תום..
טוב יותר מזה לא יכול היה להיות..
ואני מוצאת את עצמי פה מתגעגעת לתקופות נושנות..לימים יפים של קיץ..
הבאסה שלפני סוף החופש..קניית הציוד לבית ספר..החברים..עליית הכיתה..
המבחנים הצחוקים הכיתה..הכיתה בעיקר..
כל כך קשה להבין שאין כבר זהו זה לא קיים יותר..
אין יותר כיתה כל אחד במקום אחר..
ואני כל כך שונה..
שעולם לא ציפיתי..
חברים נהדרים.ידידים..
חבר..
ואני צוחקת ומאושרת..בחלומות הכי ורודים שלי לא ציפיתי לכזה דבר..
ואני לא מתביישת ואני עושה בלאגן?!אני?!
לפעמים אני רוצה להחזיר אותה את הילדה ההיא..
ופתאום עכשיו הכל נראה אכזר ולא תמים..
אבל אני לא מתלוננת אני מודה לה' על כל דקה ועל כל שנייה שעברתי בחיי..
ואני שמחה על הכל..
ויודעת שהתקופה החדשה תבוא עליי לטובה..
מצפה בקוצר רוח לצבא..
להכיר אנשים חדשים לחיות להנות...
לממש את האחריות שמוטלת עליי בצורה הטובה ביותר שואכל למען עצמי..
מדהים אותי עד כמה שהכל התממש בין רגע..
ופתאום שלווה..
פתאום שקט..
הרבה אנשים הלכו אבל יחד עם זאת הרבה אנשים באו ובשביל להשאר..
וזה לא עושה רע..זה עושה לי טוב..
ולמה אני כל כך מופתעת?
שום דבר כבר לא כמו פעם..ולמה אני שוב מתפלאת?
אולי כי בשלב מסויים כל מה שצריך לקרות קורה..ואתה גדל ומתבגר ורק אז אתה מבין..
:]
בנתיים אני סופרת את הימים עד הצבא..מתה משיעמום בביתת..
מקווה שאשמור על קשר עם כל האנשים החשובים לי..
שלא יעלמו ביום שאתגייס..
ושאמשיך להיות מאושרת..:]
ושכולם יהיו מאושריםםם..

תנצלו את החיים שלכם תנצלו כל דקה ודקה כל רגע..אל תבזבזו שום שנייה או מאית שנייה על עצבות..
חייכו..
הזמן הזה לעולם לא יחזור..
הביטו קדימה רק בתקווה..
והריחו ריח של קיץ..(:

לא יודעת אל תנסו להבין סתם פריקה..זה פשוט אוכל אותי מפבנים...