אל תוך עגלת משא עורמת את כל השקרים
אל עבר עיר רחוקה נושאת על כפיים את הזיכרונות
מרים כמו ים תמיד היו זולגים מהעיניים
בלילות.הו.בלילות
אל תוך עגלת משא עורמת את העבר
זה תמיד היה בא ונשאר בפנים
לימים היה נדמה כאילו והכול נגמר
עד הייתה מתכסה בכובד המילים
מבעד לחלונה צמרת עצים מתנופפת ברוח
הוא הבטיח שיחזור לעת ערב
מעבר לחלון הפתוח
מחכה לו בקשב
אל תוך עגלת משא עורמת את החיים
בעבר הייתה בוכה אבל עכשיו זה נאגר בפנים
נוסעת העירה בפנים קודרות
בלילות.הו בלילות
אל תוך עגלת משא נושאת עצמה במרוצת הכביש
במורד מעברי הסמטאות מהלומות הפטיש
לימים הייתה שוכחת ואחר כך מחייכת
היא תמיד הייתה יודעת שטוב לה כך והיא מאושרת
מבעד לחלונה צמרת עצים מתנופפת ברוח
הוא הלך ולא יחזור
מביטה אל עבר החלון הפתוח
גם לה יש חיים מעבר הכפור .





