דמעותיה משרות אוירת חולשה מתקתקה באויר ספוג הזיכרון
ועיניה מבריקות ומנצנצות אל מול הירח המלא אשר נשקף מן החלון הסמוך
יד מונפת באויר,ונוחתת ברכות על הברך הרועדת.
ואצבע מונחת על השפתיים,כאות לדממה.
בשורת אמת, המוסר והשקר מתערבבים להם באפילה..
וכל דיברותיה מתעצמות ואז נשארות דוממות,מחליקות להן אל סף הדלת ובורחות ללא שוב
כל המילים אשר טרחה לציין באוזניו נדמות לה כאמרות לצון ואין בהן תוכחה
הכל שקרי,הכל שונה
העת חולפת,והכל מתהפך.
מה שהיה-שקר הוא, מה שיהיה, אמת.
צליל קריעה נשמע במרחב, ופתח קטן של עתיד נפתח אל מול עיניה.
חדש.
וואי את הורגת אותי
יש לך את אחת הכתיבוותת
מיללה
ברצוקקקקקק!!!
ואואואו פשוט משגע!
את פשוט מוכשרתת
אהבתי נוראא
לפ יוווווווו
מור'צי
