עצב מלנכולי,וסגירות שרק היא חושקת בה.
הבדידות מאשרת את מחשבותיה, שנכון,היא לא רוצה בחברה.
יושבת בשיכול רגליים מול הדממה, ומביטה בעיניים חסרות הבעה אל עבר המנהרה החשוכה.
צוללת בחשיכה, ומביטה לצדדים בחוסר עניין משווע.
טיפות הגשם החלו מסתמנות על שמשת החלון המאובקת קלות, והחוץ שמח בשלו.
אך היא,בבועתה אשר בנתה לעצמה בעמל רב, סוגרת את הפתח הזעיר שנוצר והנה, הסתיים לו הניסיון האחרון לשינוי.
הרוח מעיפה את הבועה, מטלטלת אותה ומכאיבה, דם זורם על פצעיה הפתוחים והסימן היחיד לתגובה הוא החיוך הקר, שהיא כה רגילה אליו.
הבועה מתנפצת והיא מתעוררת מתמתחת ובוכה.
כי האמת מכאיבה, כי היא לא רוצה בה.כי נוח לה בבועה השחורה והקודרת, כי היא רגילה אליה.
כי עם כל הצביעות,האמת פחות נוחה.
כי למרות שזהו שקר, הוא זה היא.
אחחח צמרמורות בכל הגוף..מדהים
QUOTE (מאוכזבת @ 06/08/2007) אחחח צמרמורות בכל הגוף..מדהים
תודה מאמי שלי
מ-ו-ש-ל-ם.
את כותבת כול כך מדהים(:
QUOTE (lipaz-sol @ 06/08/2007) מ-ו-ש-ל-ם.
את כותבת כול כך מדהים(:
מסכימה זה מדהים!
QUOTE (מאוכזבת @ 06/08/2007) אחחח צמרמורות בכל הגוף..מדהים
איתה בכל מילה!
איזה צמרמורותת!!
פשוט מקסים
אין מיליםםםם
לפ יווווו
מור'צי 😊
תודה לכולכן בנות , אוהבת אתכן
אוחחח
זה כזה מושלםם
הכתיבה שלך מדהימההה
QUOTE (טוניטה @ 07/08/2007) אוחחח
זה כזה מושלםם
הכתיבה שלך מדהימההה
תודה מאמי שלי..אוההבת אותך מלאאאאא
