אני הילדה הכי מוזרה בעולם, כל שנייה מתחילה לכתוב סיפור אחר X:
סורי.
והפרק הראשון יצא מפגר רצח, אבל הוא יתפתח לכיוונים שונים לגמרי.
מקווה שתאהבו 😕
הכל התחיל באותו יום,השמיים היו אפורים,קודרים.
לא יכלתי אפילו לראות את השמש זורחת.
נשכבתי חזרה במיטה וחשבתי על כמה שאני לא מקובלת.
על כך שאין לי חברים.
על כך שאף אחד לא רוצה בחברתי.
על כך שנולדתי כ"כ מכוערת.
ועל כך שאני שונאת את עצמי יותר מהכל.
הדמעות החלו לרדת,אחת אחרי השנייה.
אחת התגנבה לתוך פי,והרגשתי את המליחות הנוראית.
קמתי מהמיטה לעבר חדר השירותים.
שטפתי את פניי , ומחיתי את הדמעות.
החלטתי שאני לא אשאר ככה יותר.
ירדתי למטה , ויצאתי מהבית.
הנה עוד יום מתחיל.
התקדמתי לעבר האוטובוס,ושוב כמו תמיד פיספסתי אותו.
אז התחלתי ללכת לכיוון התיכון.
לאחר 20 דקות הגעתי.
עליתי במהירות לכיתה.
הצלצול היה לפני מספר דקות.
אני שונאת להיכנס באיחור,תמיד כולם מסתכלים עליי
ובטח בראשם המחשבה הראשונה היא - 'איכסה מכוערת..'
פתחתי את הדלת בזהירות וגיליתי שהמורה איננה.
'כנראה מאחרת..' חשבתי לעצמי ונכנסתי.
אף אחד לא שם לב שנכנסתי.
כמו תמיד.
התיישבתי במקום הריק שלי.
כן,אף אחד לא יושב לידי.
כמו תמיד.
לאחר מספר דקות המורה נכנסה.
השיעור התחיל.
היא כתבה דברים על הלוח ואני העתקתי.
בשקט,מנסה להעביר את המחשבות הטורדניות מהבוקר.
למזלי,הזמן עבר מהר.
והנה הגיע לו השיעור השני.
שוב,היא כתבה דברים על הלוח ואני העתקתי.
היא אמרה דברים בקול רם,ואני הקשבתי.
אך מצד שני כלל לא הקשבתי.
האזנתי לבכי הפנימי שלי.
והנה , עברה לה עוד שעה.
-הפסקה-
שונאת הפסקות, אני תמיד לבד.
הוצאתי מהתיק כמה שקלים והלכתי לקפיטרייה.
קניתי סנדוויץ' עלוב.
והתיישבתי באחד השולחנות,לבד.
אכלתי את הסנדוויץ' באיטיות,והנה כמעט דמעה יורדת לי מהעין.
בכוח ניסיתי לא לבכות.
כאב לי הלב.
כ"כ כאב.
אני חייבת תשומת לב !!
חייבת !
לא יכולה שיתעלמו ממני יותר.
זרקתי את הסנדוויץ' לפח והחלטתי להבריז מבית ספר
לאחר שעה כבר הייתי בבית.
כמה טלפונים וכבר יש לי 3 תורים.
למספרה.
לקוסמטיקאית.
ולאחותי הגדולה,שופינג.
יאללה, שינוי.
חח כמה סיפורים יש לללך . .
התחלה חמודה :]
תמשיכי
חחחחח אהבתי😛
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך.
יאלה המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
