הרבה זמן שלא התפרקתי ככה.
ובאמת הרבה זמן שאני מרגישה שאני חייבת לעשות את זה.
כמה ימים שרציתי לכתוב כ"כ הרבה.
והרבה ממה שרציתי לומר בטח שכחתי.
אני אנסה לבטע את מה שאני מרגישה בתקופה האחרונה.
אני ויתרתי עליו...וכמה שזה נשמע נדוש כבר, אני באמת באמת ויתרתי.
בפעם המיליון אולי שאני מנסה לוותר, לשחרר ועדיין בצורה לא מואילה.
"באותו יום שהחלטתי לנסות ולרוץ אחריו, רק כדי לתפוס אותו ולראות אם איכפת לו שרצתי."
באמת היו לי כוונות להבין הכל. וסופסוף לתת לעצמי מנוחה מכל השיט הזה.
וכן , הדבר שהכי פחדתי ממנו להבין שאני נמצאת בבועה שלי. שהכל הייתה אשליה.
שפאק...שהכל היה כ"כ אמיתי מבחינתי.
האמנתי לכל מילה, גם כשראיתי שהיא לא באה מהמקום שהיא הייתה צריכה להגיע.
אני יודעת וכן ידעתי שהייתי פתטית ואולי אני עדיין כזאת.
אבל מה שבטוח שבאמת אהבתי/אוהבת.
אומנם לעט לעט גיליתי יותר ויותר פרטים שגרמו לי לבכות, להבין קצת יותר ממה שהבנתי,
להפנים שהיחידה שסובלת זאת אני בסיפור הזה.
כל זה לא גרם לי לשכוח. או לשנוא. אני לא שונאת...והלוואי שהייתי יכולה.
אני פתחתי דף חדש כמו שאומרים, ובאמת הדמעות התייבשו, הן כבר לא יורדות.
כבר אין חשק להקשיב לאותם השירים והמנגינות שמזכירים אותו.
וזאת התחלה...אני חושבת התחלה מצויינת.
למה עם קצת חשיבה וכיוון מסויים אני מצליחה למצוא בתוכי תקווה לאהבה חדשה, טובה יותר ושונה.
הרבה ציפיות שמתרוצצות אצלי בראש. וחשק להכיר אנשים חדשים.
אני לא אקח הכל בצורה שלקחתי עד לפה.
מישו אומנם קצת טיפש אמר כמה פעמים-"תפסיקי להיות מתוסבכת, קחי הכל בקלות"
כן בנאדם אתה צודק...אבל מה? בנאדם שחוו מה זאת אהבה בפעם הראשונה ונשבר ממנה פעם אחר פעם.
באמת שלא מסוגל לקחת הכל בקלות. אהבה אומנם יכולה להיות רגש כ"כ דבילי לפעמים, אבל זה רגש אמיתי
והוא היה קיים לאורך הרבה מאוד זמן ולקחת הכל בקלות, זה לא הכי הגיוני באותו רגע.
אתה צודק פשוט לא הייתי צריכה להיכנס לזה ברצינות כבר מההתחלה.
אבל מי הזהיר אותי שזה יהיה ככה? מי אמר שהכל צחוק? איפה היה הבנאדם הזה שהיה אמור להגיד לי שזה לא רציני?
למשפט הזה מתחבר עוד משפט גאוני..."אתה עושה את החיים שלך קשים"
ברור...אני מחליטה להתאהב ולקחת את זה כ"כ קשה...כן אני לא אומרת שלא? אבל רציתי רק להיות אמיתית.
רציתי רק לאהוב. אז כן אני קצת תמימה. והתמימות הזאת לא מפריעה לי...אם אני יכולה לאהוב למה לא?
זה שלא יעריך את זה הוא מפסיד...
בקיצור...אהבה הייתה, אומנם עדיין קיימת אבל לעט לעט חולפת.
בצורה הכי כנה שאני יכולה אני ארשום. אני אוהבת אני אדע לאהוב ואני לא אפסיק לאהוב רק כי כאב.
כנראה הוא לא היה בנוי לזה.
לפעמים כשאני קוראת את מה שרשמתי נראה שהכל כ"כ פתטי. אבל זה מה יש אם לא להיות פתטית עכשיו אז מתי?😊





