ציפור הנפש

צפור הנפש/מיכל סנונית

עמק עמק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש.
איש עוד לא ראה אותה,
אבל כלם יודעים שהיא קיימת.
ולא סתם יודעים שהיא קיימת,
יודעים גם מה יש בתוכה.
בתוך הנפש,
במרכזה,
עומדת לה על רגל אחת
צפור, ששמה צפור הנפש.
והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים:
כשמישהו פוגע בנו, מתרוצצת לה צפור הנפש בגופנו
אנה ואנה לכל כיוון,
סובלת כאבים קשים.
כשמישהו אוהב אותנו,
מקפצת לה צפור הנפש
בדלוגים קטנים ועליזים,
קדימה ואחורה,
הלוך ושוב.
כשמישהו קורא בשמנו,
מקשיבה צפור הנפש היטב לקולו,
על מנת לזהות איזו מין קריאה היא זו.
כשמישהו כועס עלינו,
מתכנסת לה צפור הנפש בתוך עצמה,
והיא שקטה ועצובה.
וכשמישהו מחבק אותנו,צפור הנפש,
השוכנת עמק עמק בתוך גופנו,
גדלה וגדלה,
עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו.
עד כדי כך טוב לה בחיבוק.
בתוך הגוף, עמק עמק, שוכנת לה הנפש,
איש עוד לא ראה אותה,
אבל כלם יודעים שהיא קיימת.
ועוד אף פעם,
אף פעם לא נולד אדם
שלא היתה לו נפש.
כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים
ואינה עוזבת אותנו-
אף לא פעם אחת-
כל עוד אנו חיים.
בדומה לאויר,אותו נושם האדם
מרגע הולדתו
ועד לרגע מותו.
ודאי גם תרצו לדעת ממה עשויה צפור הנפש.
אה, זה דוקא פשוט מאד:
היא עשויה מגרות מגרות.
מגרות אלה אי אפשר לפתוח סתם כך,
כי כל מגרה נעולה במפתח המתאים רק לה!
וצפור הנפש,
היא היחידההיכולה לפתוח את מגרותיה.
כיצד?
גם זה פשוט מאד:
ברגלה השניה.
צפור הנפש עומדת על רגל אחת,
וברגל השניה-המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה
-היאמסובבת את מפתח המגרה אותה היא רוצה לפתוח.
מושכת בידית,וכל מה שנמצא בתוכה
יוצא לחפשי אל תוך הגוף.
ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים שאין לו מגרה,
יש המון מגרות לצפור הנפש.
יש מגרה לשמחה ויש מגרה לעצב.
יש מגרה לקנאה ומגרה לתקוה.
יש מגרה לאכזבה ומגרה ליאוש.
יש מגרה לסבלנות ויש מגרה לעצבנות.
גם מגרה לשנאה יש ומגירה לכעס ומגרה לפינוק.
מגרה לעצלנות ומגרה לריקנות.
ומגירה לסודות הכי כמוסים,
זוהי מגרה שאותה כמעט שלא פותחים.
ויש עוד מגרות.
אתם יכולים להוסיף בעצמכם כל מה שאתם רוצים.
לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לצפור אילו מפתחות לסובב
ואילו מגרות לפתוח.
ולפעמים זוהי הצפור שמחליטה בשבילו.
למשל: הוא רוצה לשתוק ומורה לצפור לפתוח את מגרת השתיקה,
אבל היא, על דעת עצמה,
פותחת לו את מגרת הדבור,
והוא מדבר ומדבר מבלי לרצות.
או, הוא מבקש להאזין בסבלנות-
ואילו היא, פותחת לו את מגרת העצבנות.
וקורה שהוא מקנא בלי להתכוון כלל.
וקורה שהוא מקלקל דוקא כשהוא רוצה לעזור.
כי צפור הנפש היא לא תמיד צפור ממושמעת
ועושה לו לפעמים צרות...
כאן אפשר כבר להבין, שכל אדם שונה מחברו בגלל
צפור הנפש אשר בתוכו.
צפור שפותחת מדי בוקר את מגרת השמחה,
השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו
והאדם שלה שמח.
ואילו צפור שפותחת לו את מגרת הכעס,
הכעס נשפך ממנה ומשתלט
עליו כליל.
ועד שהצפור אינה
סוגרת את המגרה בחזרה, אין הוא
מפסיק לכעוס.
יש שצפור שרע לה פותחת מגרות לא נעימות.
צפור שטוב לה בוחרת במגרות שעושות טוב.
ומה שהכי חשוב-זה להאזין היטב לצפור.
כי קורה שצפור הנפש קוראת לנו, ואנו לא שומעים.
חבל. היא רוצה לספר לנו על עצמנו.
היא רוצה לספר לנו על הרגשות שנעולות במגרות שבתוכה.
יש מי ששומע אותה לעתים קרובות.
יש מי ששומע אותה לעתים רחוקות.
ויש מי ששומע אותה

רק פעם אחת בחיים.

לכן כדאי,
אולי מאוחר בלילה, כששקט סביב,
להקשיב לצפור הנפש שבתוכנו,
עמק עמק בתוך הגוף.