העפתי מבט אחרון במראה וירדתי עם הפלאפון למטה,
בדרך מסתכל אולי יש איזו שיחה שלא נענתה או הודעה מלינוי.
התאכזבתי שלא היה כלום.
"עומרי אתה יוצא?" אמא שאלה אותי
"כן.."
"לאן? עם לינוי?" כן, גם היא יודעת הכל.. איך לא?
"לא.. עם חברים. וסתם למועדון בת"א"
"תהנה מתוק, ותשמור על עצמך"
"שומר תמיד" חייכתי אליה, היא נתנה לי נשיקה בלחי "לילה טוב אמא" יצאתי מהבית
ונעלתי אחרי..
דור בדיוק הגיע ולידו אביב ישב.
בא מהכאב - פרק 48
---
"הללו?" ניב ענה לי, ישנוני למדי
"מה קורה שמנצ'יק?"
"בסדר.." פיהק "ואת?"
"גם.. יאללה קום קום , תתארגן ובוא אלי!"
"אאוך ליני כפרעלייך תני לישון עוד קצת"
"לא! כבר 4"
"נו, מוקדם.."
"מאוחר +.. מחכה לך" אמרתי וניתקתי ישר.
לינויוש -
הערתי אותו, הוא מתארגן ובא אלי שלחתי לנוי
The one & only –
אוקיי, תני לי צלצול ניתוק בלי שהוא יראה כשאתם יוצאים אלי
לינויוש -
טוב מאמי
The one & only –
תודה.. על הכל אחותי.
לינויוש -
בכיף, אני רק מקווה שזה יעזור
The one & only –
גם אני .. =/
לינויוש -
רק אל תילחצי, תראי לו שאת ממש מתחרטת. שאת אוהבת אותו!
The one & only –
אוקיי.. :] זזתי לארגן דברים אחרונים ולהעיף את ההורים מהבית..
לינויוש -
חח באיזה תירוץ?
The one & only –
שאני צריכה להשלים עם חבר שלי =/
לינויוש -
אה, הם יודעים שרבתם?
The one & only –
כן..ראו עלי שאני בדיכאון אינסופי
לינויוש -
אוקיי.. יאללה אני זזה גם להתארגן. ביי מותק
The one & only –
בהי יפיופה
התנתקתי מהאיסיקיו והתחלתי להתלבש.. מאתמול לא דיברתי עם עומרי.
לא מבינה מה הקטע שלו !
הוא כ"כ הגזים.. אני לא חייבת לספר לו לפני כל דבר שאני עושה..
כשסיימתי להתארגן התאפרתי מעט ונעלתי באפלו, שמעתי צלצול בדלת למטה..
אמא פתחה ואז שמעתי צעדים מתקרבים.
"אפשר להיכנס?" ניב דפק על הדלת, ופתחתי לו אותה..
"פיי אתה נראה שפוך.."
"מעניין למה!" צחק
"כי הילדה הכי יפה בגן העירה אותך?" חייכתי
"כן =/" עשה פרצוף עצוב, נתן לי נשיקה בלחי ונשכב על המיטה עם עיניים עצומות.
"עובר עליך משהו אה?" נשכבתי לידו, מסתכלת על היפיוף.
"הלוואי והייתי שוכח אותה"
"את נוי?"
"כן"
"הלוואי ולא"
"למה לא?!"
"אל תשכח כמה טוב היה לכם ביחד.."
"קשה לחשוב על זה, כל פעם שאני נזכר בה הדבר הראשון שעולה לי לראש זה
שהיא התנשקה עם הבן זונה הזה"
"כמה היא עצובה עכשיו... ניראת בדיוק כמוך"
"הלוואי והיה אפשרי שיכאב לי. כאילו, אני מעדיף שיכאב לי פי שתיים מעכשיו
ושהיא תהיה בסדר.. נשבע לך"
"כואב לי לראות אתכם ככה.. במיוחד שאני יודעת כמה אתם אוהבים" אמרתי והוא חייך
"כן, אני אוהב אותה" עיניו נצצו, הוא מאוהב.
"בוא נצא לסיבוב.." קמתי מהמיטה ומשכתי אותו אחרי
"לסיבוב?! את לא מפחדת שיראו אותך?"
"זין על כולם!" אמרתי בחיוך "אתם יותר חשובים לי.." הוספתי בקול חלש יותר
"מה?"
"כלום.." חייכתי, לקחתי מפתח + פלאפון ויצאנו מהבית.
נתתי לנוי צלצול ניתוק בלי שניב יראה והתקדמנו לכיוון הבית שלה..
"את לא מתכננת משהו אה?" שאל כשראה אותי פונה לכיוון הרחוב שלה
"לא מתכננת כלום" חייכתי ומשכתי אותו אחרי, והוא? לא התנגד כלל.
"שכחי מזה לינוי!" אמר כשראה אותי פותחת את שער ביתה
"ניב תסתום ותבוא!" משכתי אותו אחרי, הוא התנגד קצת אך לבסוף נכנע,
אין יותר עקשן ממני ;]
דפקתי בדלת ואחרי כמה שניות נוי פתחה, כשראתה את ניב חיוך קטן עלה על פניה,
ראיתי את הלחץ בפניה..
באוויר בקלות היה ניתן להבחין בהתרגשות, במתח, בלחץ.... באהבה.
אני:"את לא מזמינה אותנו להיכנס?" שברתי את השתיקה, שמצידם הייתה נמשכת שנים..
נוי:"כן כן" ענתה כאילו התעוררה מחלום "כנסו" פתחה את הדלת לרווחה,
נתתי לניב להיכנס לפני. מהדלת רואים את הסלון..
על הרצפה היה לב גדול מנרות אדומים שהאירו את המקום.
הייתה אווירה אינטימית.. הייתי אווירה מדהימה, אווירה קסומה.
ניב נכנס לאט לסלון.. בצעדים חוששים, אני ונוי אחריו.
נוי מסתכלת עלי, לחוצה.. מפחדת מתגובתו.
על השולחן בסלון הייתה מפה לבנה ועליה עוד מפה ארוכה, קטנה יותר, בצבע אדום.
היו 2 נרות גבוהים, השולחן היה ערוך לשניים.
אני:"זה הזמן שלי ללכת.." לחשתי לנוי "בהצלחה מדהימה! שלא יצא מהבית
בלי שתחזרו!" נתתי לה נשיקה בלחי ויצאתי מהבית..
---
"אנ..אני לא יודע מה להגיד" הוא אמר, עדיין עם גבו אלי.. מסתכל על הכל.
"אתה לא צריך להגיד כלום.." התקרבתי אליו והחזקתי את ידו, הוא התרחק ממני. "הכנתי אוכל,
אני מקווה שאתה רעב"
"את הכנת??" צחק
"נו, אמא עזרה לי קצת.." הסמקתי
"זה כבר יותר הגיוני"
"איזה רע אתה =[..שב, אני אביא"
"אני אעזור לך"
"לא לא צריך.." חייכתי, הוא התיישב ואני נכנסתי למטבח.
אמא עזרה לי להכין, יותר נכון הכינה ואני הסתכלתי עליה,
מקרונים ברוטב שמנת ופטריות, והקרמנו את זה.
הבאתי את זה בקערה גדולה ושמתי על השולחן בסלון, והבאתי גם שתייה.
התיישבתי ליד ניב ושמתי לשנינו מקרונים.
"נראה טוב" חייך, חייכתי אליו בחזרה, עדיין לחוצה.. לא יודעת מה יהיה.
---
הסתכלתי עליה אוכלת.. היא חייכה אלי במבוכה. אאח כמה שהתגעגעתי!
לא ידעתי אם אני מוכן לסלוח לה, לא ידעתי איך יגמר הערב הזה...
"מה חדש אצלך?" שאלה
"כלום האמת.. ואצלך?"
"גם.." ענתה "חושבת עליך בלי סוף"
"גם אני" אמרתי בקול חלש, נראה לי שהיא שמעה, לפי החיוך שעלה על פניה.
"אני מתגעגעת אליך ניבי.." הניחה את ידה על ידי.. הראש אמר לי להתרחק ממנה,
הלב לא נתן. "אני מתחרטת על הכל.. ממש מתחרטת. הלוואי וזה לא היה קורה בכלל"
"הלוואי"
"שיהיה לך ברור, אני לא מתכוונת לוותר עלינו כזה מהר." אמרה וחייכתי חיוך קטן "אפילו ההורים
שלי התחילו לשאול מה נסגר איתי, למה אני ככה עצובה.."
"חח גם ההורים שלי" חייכתי
---
"אתה... אתה סולח לי?" גמגמתי.
ניב הסתכל עמוק בעיניי ואז השפיל את ראשו "אנ..אני מבינה" אמרתי בקול
חנוק "לא מגיע לי שתסלח לי..." השפלתי את ראשי וקמתי
"אני כבר חוזרת" עליתי מהר לחדר וסגרתי את הדלת אחרי.
הסתכלתי במראה:"את כזאת דפוקה!!!" התעצבנתי על עצמי "למה עשיתי לו את זה?
למה..?" התיישבתי על הרצפה, קרוב לקיר..
חיבקתי את רגליי אלי והנחתי את ראשי עליהן.
הדמעות זלגו בלי סוף, לא טרחתי לעצור אותן – ידעתי שלא אצליח,
לא היה אכפת לי מהאיפור שהשקעתי עליו שעה,
לא היה אכפת לי שימרח.. שייהרס.
כ"כ כאב לי... שאני זאת שהרסה הכל. אני.
דלת חדרי נפתחה, לא הרמתי את ראשי.. לא רציתי שיראה אותי בוכה.
הוא התקרב אלי והתיישב לידי..
"אל תבכי.." לחש לי באוזן והניח את ראשי על כתפו, ליטף את שערי.
צמרמורות עברו בגופי, הפרפרים בבטן הגיעו.
התגעגעתי להרגשה הזאת, התגעגעתי למגע שלו, התגעגעתי אליו.
פתחתי את עיניי והוא הסתכל עלי, ניגב את דמעותיי "אל תבכי.." חזר על דבריו והגניב חיוך קטן.
חייכתי בחזרה וניגבתי את דמעותיי גם אני.
העפתי מבט קטן במראה והזדעזעתי.
"אמאא.. איך אני נראתת" קמתי מהר למראה וניגבתי את האיפור שנמרח
"את יפה בכל מצב" חיבק אותי מאחורה והניח את ראשו עלי "איזה יפים אנחנו ביחד אה?"
"כן.." השפלתי את ראשי, ביחד אנחנו כבר לא.
"אני סולח לך."
"אתה..אתה מה?" שאלתי, רציתי להיות בטוחה ששמעתי נכון.
---
"אני סולח לך." אמרתי שוב, בלב שלם.
בהחלט התגעגעתי לנסיכה שלי..
שנינו סובלים עכשיו – בנפרד.. והרי לכל בנאדם מגיעה הזדמנות נוספת לא?
"את..אתה מה??" חייכה חיוך גדול והסתובבה אלי
"כמה פעמים תרצי לשמוע את זה?" צחקתי
"כמה שיותר" חיבקה אותי חזק "התגעגעתי ניב"
"גם אני נוי.. התגעגעתי אלייך כ"כ." חייכתי אליה.
היא הסתכלה לי בעיניים, המבט שלה היה שונה, תחושת הקלה ניכרה בפניה..
ראו את האושר.
"אני אוהבת אותך!"
"אוהב אותך יותר!!" אמרתי, ולפני שהספיקה לומר משהו נישקתי אותה.
ההרגשה המדהימה הזאת חזרה אלי..
חזרה ביג טיים.
- שבת שלום נסיכות -
אווהבבת מלאא
מדהיים..
אבל מה עם עמרי 😢 נראלי שקרה לו משהו!
יואואוו כזה ממדהים .!
יש לי חיוך על הפפנים [:
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 02/11/2007) יואואוו כזה ממדהים .!
יש לי חיוך על הפפנים [:
😁
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 02/11/2007) יואואוו כזה ממדהים .!
יש לי חיוך על הפפנים [:
😉
יהההה איזה חמודיםם 😂
מה עם עומרייי ?? !!
קיצרר פרק מדהיםםםם ..
המשךך 😛
ייאאייי איזה התרגשווווווווווווווווווווווצת !!!!
תמשיכיי !!
שבת שלום
אוו איזה חמודים P=
מחכה להמשך,
אוהבת 3>
QUOTE (גל945 @ 02/11/2007) איזה מתוקיים 😊
מדהים !
😉
איזה חמודים :]
סיפור מדהים
המשכי
