אהבה שנכשלה

כמעט שנה .. כמעט שנה שאנחנו לא ביחד.. הכאב גדול מכדי להישכח אומרים שהזמן הוא המרפא אבל כנראה שגם לזמן צריך לתת זמן.. וזה מצחיק כי אפשר להגיד שאני בישלתי לעצמי את הדייסה הזאת ובכל זאת
כל כך מתגעגעת כל כך כועסת..
חמש שנים היית חלק מחיי היינו הכל אחד לשני אהבת אותי יותר מאת עצמך. נתת לי מה שאיש לא נתן
נתת לי הכל.. ולקחת הכל .
כל המריבות כל הכעסים הכל הגיע לידי ויתור.. פשוט קמת והלכת.. ויתרת עליי ויתרת עלינו,
היו דיבורים כבר זמן מה לפני אבל עם כל זה תמיד בסוף חיבקת ואמרת שאהיה אשתך, שרק אותי אתה רוצה ולעלום לא תוותר.. אז איך הכל השתנה בשנייה?..
איך היה לך את האומץ לקום וללכת ללכת באמת,איך ויתרת על האהבה?
היום שומעת מאנשים שיש לך מישהי חדשה וזה כל כך מתסכל לדעת שאתה המשכת בשלך..
וזה לא שאני יושבת ומחכה פשוט כבר לא מאמינה יותר באהבה לא מאמינה שיש נסיכים או אבירים כי מסתבר שהכל אשלייה , היום אני סתם אישה עצובה..