פריקה :/

אני לא מאמינה שזה קורה. אני לא מאמינה שזה ניגמר. אני כל כך אוהבת אותו. הדמעות זולגות בקצב מטורף. הכאב ניראה אינסופי. אני לא מאמינה זה לא יכול להיות.
אבל הוא יחזור אני יודעת שהוא יחזור כי אין דרך אחרת אני והוא נועדנו זה לזה הוא יחזור אני יחכה. אני גם ככה לא יכולה להסתכל אפילו על בנים אחרים הוא היחיד בשבילי. אני כל כך אוהבת אותו ורק אותו. ואני מחכה לו.
עובר חודש ועוד חודש ועוד חודש, חצי שנה והוא עדיין לא בא. טוב אז כנראה אני צריכה לעשות משהו שידחוף אותו לזה. בדיוק התיידדתי עם בחור שנראה טוב והוא חמוד ונראה שהוא דלוק עליי רצח. כן זהו זה ברגע שהוא יראה אותי עם מישהו אחר הוא יבין כמה הוא אוהב אותי ויחזור.
אני עם הבחור החדש, אני לא מרגישה אליו כלום הוא רק מחזק את האהבה שלי אליו. אבל אני סובלת את זה כי הוא עדיין לא הבחין שיש לי מישהו ברגע שהוא יבחין הוא יחזור אליי בטוח. אבל לא זה לא קורה.
ואז הבנדוד שלו מתחיל איתי. אופה אם אני יצא עם הבנדוד שלו אז הוא בטוח יגלה ומהר ואז יבין ויחזור אליי. אני זורקת את הבחור הקודם בשביל הבנדוד. אנחנו ביחד והוא מבחין בזה הוא לא אוהב את זה רואים עליו זה בטח כי הוא כבר הבין כמה הוא אוהב אותי אז הוא אוטוטו חוזר אליי!!!
אבל לא. הוא פוגע בי. פוגע בי חזק כמו שלא פגעו בי מעולם. אני לא מאמינה שהוא עושה את זה. זה כל כך כואב אני לא מעכלת את זה אפילו.
אני מתחילה לתת הזדמנות לכל אחד שמבקש רק בתקווה נואשת שמישו יצליח להוציא אותי מהמצב הזה. שמישהו יפחית את כאבי לפחות בטיפה. אבל אפחד לא מצליח. הם רק מכאיבים לי יותר.
אני הופכת לבנאדם שנוא לבנאדם מתועב בנאדם עלוב.
אנשים שונאים אותי מרכלים עליי מצביעים עליי שופטים אותי. הם לא מבינים את הכאב שלי את היאוש שלי. אבל גמאני לא מבינה אותו.
עברה שנה מהיום המקולל ההוא. ואני רק מדרדרת עם הזמן.
הבנתי שאצל בחורים אחרים אני לא ימצא גלגל הצלה. אז אני תחילה לחפש לי מקלט אחר. אני הולכת על בטוח. לימודים. זה חשוב. אני מכניסה לעצמי לראש שזה הדבר הכי חשוב לי בחיים. אני מתכננת תוכניות מטורפות ואני מוכנה להרוס אותם בכל רגע שהוא יבוא אליי שהוא יחליט לחזור.
אבל הוא לא חוזר. אני ממשיכה להתעקש על הלימודים מדי פעם גונבת סיגריה פה סיגריה שם וודקה פה וודקה שם. לבד והכל לבד. כי אפחד לא יבין אותי אין לי את מי לשתף מאז שהוא הלך אני פשוט לבד.
הלב שלי אפילו לא שבור. הוא לא הרוס. הוא פשוט לא קיים יותר. אני פוגעת הרבה באנשים וזה לא אכפת לי. אני יודעת שאפחד לא יפגע כמו שאני נפגעתי.
עברה שנה מאז הפרידה...ואני עדיין אוהבת ומחכה...