היא התיישבה במקום נוח.
בחלון השתקפו פניה,
הרכבת התחילה לזוז ממקומה.
חיוך תמים הציף את פניה
הרגשה נעימה מילאה את ליבה ואת נפשה.
בין רגע היא הרגישה כ"כ שלמה.
אומנם את כל הציפיות היא השמידה לפני שהיא החליטה לצאת לדרכה.
אך התקוות נשארו ולא איחרו להגיע בעת הנסיעה.
בכל מקרה הוא קרא לה לבוא.
אחרי חודשים שהיא לא שמעה ממנו,
הוא החליט להזכיר לה שהוא עדיין חיי.
למרות שהיא לרגע לא שכחה את זה,
כל יום הייתה שקועה במחשבות עליו.
כל קילומטר שהרכבת עברה הרגישה עוד דפיקה חזקה.
כשהייתה כבר ממש קרובה הרגישה את חוסר הנשימה.
את ההתרגשות את הפרפרים שהציפו את ביטנה.
היא הרגישה כ"כ קרובה אל אהוב ליבה.
היא הרגישה איך החלל שהיה ריק תקופה כ"כ ארוכה מתמלא.
היא יצאה מהרכבת, התהלכה ברחובות.
צעדה לכיוון הבית בו תתגורר.
בדרכה ראתה בכל קיר...את ציורי הגרפיטי שלו.
היא ניסתה לשמור על קור רוח, לא לרצות ישר לרוץ אליו.
היא הגיעה לדירה, היא חיכתה.
היא טיילה, הסתובבה אך עדיין חיכתה.
היא חששה אך נורא רצתה לפגוש אותו.
קיצר עוד מעט המשך... 😊
אה זה סיפור ?
חחח XP
התחלה יפה P:
המשך,
אוהבת [:
תודה...
וזה לא סיפור פשוט קטע בהמשכים....עוד 2 המשכים וזהו ^.^
