-כמו אחיות. נשמות תאומות. ככה אנחנו. ככה תמיד היינו וכך גם נשאר-
---------------------------------------------
--:"אוףף לול מה אני יעשה??):"
..:"יאאא שיגעת אותי יא לחוצה תרגעיי ומהר!"
--:"אבל מה אם אני לא יתקבל?"
..:"דיי נו רור אין מצב שאת לא מתקבלת.. מי יוותר על כישרון מדהים שכמוך?"
--:"צודקת.. מי יוותר על דיווה כמוני??"
..:"חח איזה קופה.."
"תומריקו!! בואי לאכול מתוקה!"
"כבר אמאא!"
..:"רוור אמא שלי קוראת לי לאכול.."
--:"לאכוול?? הוממ..(:" יכולתי לשמוע על קולה שהיא מחייכת..
..:"חחח טוב נו בואי יא דובה אני מחכה לך(:"
ירדתי למטה וכעבור 5 שניות הדלת נפתחה.
היא עמדה בפתח הדלת. נו.. מה חדש?(:
---------------------------------------------
כמו אחיות. נשמות תאומות. ככה אנחנו. ככה תמיד היינו וכך גם נשאר.
תומר ונועם. כולם ידעו זאת. לא היה צורך להסביר.
תמיד קינאו בנו. בחברות שלנו שהייתה שורפת והורסת כל מה שרק היה עומד בדרכה.
נולדנו באותו חדר בבית החולים. באותו יום. מיטה ליד מיטה.
כאילו כבר מיום הולדתנו נגזר עלינו להיות ביחד לכל שארית חיינו.
כאילו ה' טעה ואנחנו בעצם בן אדם אחד - שהתחלק ל2.
כמו תאומות מאמהות שונות.
מסתבר שאמהות לא כל כך שונות.
2 האמהות שלנו היו גם, החברות הכי טובות.
תמיד לימדו אותנו שביתה של השנייה הוא כמו ביתנו שלנו ואנו תמיד רצויות.
מסתבר שלקחנו את המשפט הזה יותר מדי ברצינות..(:
כנראה שכבר מהבטן נרקמו ביני לבין נועם קשרי חברות.
כבר כשהיינו תינוקות לא יכולנו להפרד.
כשאחת עזבה את השנייה, מיד שתינו פרצנו בבכי גדול.
בגנון הגננות לא יכלו להבדיל בניינו.
היינו דומות כמו 2 טיפות מים:
שיער חום חלק , עיני עגל כחולות וגדולות.
אפילו הלבישו אותנו אותו דבר - מה שגרם לעניין להיות קשה יותר.
מצאנו שפה משותפת אחת אצל השנייה. כל כך משתופת עד ש - ולא, זו לא קלישאה - ממש השלמנו את המשפטים אחת של השנייה.
היו לנו הרבה חברים אך לאף אחד לא נתנו להכנס בנינו. כמה שניסו, אנחנו החלטנו. אין יותר מצטרפים.
זה רק שתינו.
ככל שגדלנו, כך היה ניתן לראות הבדלים בניינו.
אני התחלתי להתעניין בתחום המחול ואילו נועם דווקא הלכה בדרך המשחק.
אך תמיד היינו ביחד. עיסוקינו השונים לא הפריעו לחברות שלנו.
עדיין צורת החשיבה שלנו הייתה זהה והמראה החיצוני, נשאר כשהיה.
נועם גבוהה ממני במקצת אך לשתינו יש עדיין את אותו שיער חום חלק ועיניים כחולות גדולות.
כרגע אנחנו נמצאות בכיתה ט'.
זוהי ממש ההתחלה ועוד מעט יהיה ראש השנה.
נועם מודאגת מבחינות המגמה לתיכון שיערכו בעוד שלושה שבועות.
על זה היא יבבה לי במשך שעה וחצי בטלפון.
כשירדתי למטה לאכול, היא כבר חיכתה בפתח הבית.
נו.. מה חדש?(:
----------------------------------------------
מה אתם אומרים?
להמשיך?
תגיבו(:
ממני,
מיה
מאמי,
~התחלה מדהימה~
המשךךךך מהר=]
תודה רבה!
זה ממש משמח!(:
אני ממש שמחה שאהבת..
אני אחכה לעוד טיפה תגובות ואז אמשיך..
אוהבת,
מיה
ממש אהבתיי..התחלה מדהימה והכתיבה שלך מעניינת כזאת =]]
תמשיכי =]
יוו איזה כיף!! תודה רבה..(:
יאללה חבריקוס עוד קצת תגובות גם אם הן לא טובות!
באמת תודה!!
אוהבת,
מיה(:
התחלה מאוד מענינית
אהבתי את הרעיון של הסיפור
שימי המשךךך
וברוכה הבאה לאתר 😁
אחלה התחלה (:
אשכרה חברות מהסרטים חעחעחע
תמשיכיי !!
וואייי אהבתיייי😊😊
תמשיכי!!
אוהבתתת
בר
בנות תודה רבה על התגובות!
אתן לא יודעות כמה זה משמח!(:
אוהבת את כולכן הנה ההמשך:
-------------------------------------
כרגע אנחנו נמצאות בכיתה ט'.
זוהי ממש ההתחלה ועוד מעט יהיה ראש השנה.
נועם מודאגת מבחינות המגמה לתיכון שיערכו בעוד שלושה שבועות.
על זה היא יבבה לי במשך שעה וחצי בטלפון.
כשירדתי למטה לאכול, היא כבר חיכתה בפתח הבית.
נו.. מה חדש?(:
-------------------------------------
אני:"שמננה..(:" רצתי אל נועם ונתתי לה חיבוק דוב גדול.
נועם:"מה נשמע קופ סיבירי?"
אני:"נחמדול.. בואי בואי לאכול הרי רק בשביל זה באת לפה לא?"
נועם:"חח מה שנכון נכון..."
הלכנו לעבר המטבח..
השעון הורה 1 בצהריים.
בבית היו אני, אמא שלי, ואחותי קרין.
נועם:"היי ליאורה. מה שלומך?"
נתנה לאמי נשיקה וחיבוק.
אמא:"הכל טוב.. בואו שבו אני כבר מביאה את האוכל.."
הארוחה עברה בצחוקים ודיבורים..
אחרי שסיימנו לאכול פינינו את הצלחות מהשולחן ועלינו לחדרי.
נועם התיישבה על יד המחשב ואני נשכבתי על המיטה.
נועם:"יש לך הודעה מאלון.. הוא כותב 'מה קורה מאמי?'"
אני:"תגידי לו שזה את ותדברי איתו.. אין לי כוח אליו.."
אלון הוא הידיד הכי טוב שלי. אני מתה עליו ואנחנו מדברים המון..
אבל באותו הרגע פשוט לא התחשק לי..
אני:"אולי נצא לסיבוב?"
נועם:"יאללה.. בואי נלך! (:"
כתבתי אווי:
- הלכתי עם לול לסיבוב..(:
על הפלאים.. -
לבשתי עליי טי שרט שחורה וג'ינס צמוד.
התאפרתי קלות והייתי מוכנה.
לקחתי 20 ש''ח מפתח ופלאפון ויצאתי מהבית.
לאמא שלי לא היה צורך לדווח. היא כבר יודעת שאנחנו נכנסות ויוצאות מהבית ללא הפסקה.
התחלנו ללכת עד שהגענו לשדרה..
הסתובבנו קצת, אמרנו שלום לחברים ואז ראינו את מאיה לירון ומעיין.
הלכנו אליהם וישבנו איתם קצת..
מאיה:"אני ורון חברים(:"
אני ונועם ביחד:"יאא איזה חמודים! מזל טוב!"
לא סתם אמרתי שאנחנו אפילו חושבות אותו הדבר 😉
מאיה:"תודה.. הוא כזה מדהים! אני מאוהבבת!!!!!!" כמעט שצרחה את זה..
לירון:"כבר התנשקתם?"
מאיה:"חח בטח שכן.. הוא מנשק מדהים! והוא גם נראה סוף.."
מעיין:"הוא באמת חתיך..(:"
לירון:"הנה הוא! עם אלון, עידן, עומר ואיתי! לכי להגיד שלום.."
התקרבנו אליהם.
אני הלכתי לאלוני וקפצתי עליו מאחורה!
הוא ישר זיהה שזו אני והדביק לי בוסע עסיסית בלחי.
אחר כך אמר שלום לכל הבנות וכך גם אני, לכל הבנים.
מאיה התחרמנה לה עם רון ונועם הלכה לחבר שלה - עומר.
הם ישבו מחובקים על הספסל.
קינאתי בה באותו רגע. גם אני רציתי חבר.
רציתי להרגיש אוהבת וגם נאהבת.
אך זה אף פעם לא קרה לי.
היו לי הרבה חברים אבל באף אחד מהם לא באמת התאהבתי.
אלון:"נוו מה נתקעת?? בואי נסתובב קצת.."
אני:"טובבב..." אמרתי באי רצון..
הלכנו, אמרנו שלום לילדים וקנינו גלידה.
הלכנו לשבת באחת הגינות הציבוריות.
אני התיישבתי על הנדנדה ואלוני נדנד אותי..
אני:"אלוניי.. מתי אני אהיה מאוהבת?"
אלון:"מה חשבת על זה פתאום?" התפלא
אני:"סתם.. לא יודעת.. זה חסר לי" התוודיתי
אלון:"זה יבוא חובזי אל תדאגי.. מתישהו.. זה יבוא."
ירדתי מהנדנדה וחיבקתי אותו.
חיבוק שנמשך בערך 2 דקות.
אחר כך התיישבנו על הספסל.
בשקט בלי להחליף אף מילה.
שמתי את ראשי על ברכיו והוא ליטף את שערות ראשי.
עצמתי את עיניי והתמכרתי למגע.
שמעתי את צפצוף השעון שעל ידי וידעתי שכבר מאוחר וצריך לחזור.
חזרנו למקום שבו כולם היו.
לירון ומעיין ישבו עם עוד חברות, מאיה הייתה עם רון
ונועם?!? נועם שיחקה כדורגל עם הבנים.
'איזה שמנדוזה!' חשבתי לעצמי.
אין אני מתה עלייה!
אמרתי לה שצריך לחזור הבייתה והיא רק התרגזה שאני מפריעה לה באמצע אך בסוף נכנעה.
הגענו לבית. נכנסנו לבית של נועם הפעם.
אמא הייתה שם..
אמא:"היי מתוקות איך היה?"
אני:"ממש נחמד...אנחנו עולות תקראי לי שאת הולכת אני יבוא איתך.."
אמא:"בסדר.."
עלינו לחדרה שחשוב לציין היה נראה בדיוק כמו שלי.
קירות בצבע אפרסק, מיטה גדולה, טלוויזיה פלזמה, מחשב ומערכת סטראו.
חדר מהאגדות, מהקטלוגים.
אני:"איך היה עם עומר?"
נועם:"כיף..(: מתה על הפשוש המכוער הזה!"
אני:"חח כן.. שמתי לב..😉"
נשכבנו על המיטה וראינו טלוויזיה.
לא שמנו לב והשעה הייתה 9.
ירדנו למטה לארוחת ערב.
אכלנו כל המשפחה. גם של נועם וגם שלי.
ב-10 וחצי אני ומשפחתי הלכנו הבייתה.
התקלחתי במקלחת הסמוכה לחדרי. חושבת על כל היום שהיה.
שמתי פיג'מה חמודה של מיקי מאוס.
אחר כך צחצחתי שינים, הורדתי את האיפור, ואספתי את שיערי החלק לקוקו גבוה.
נכנסתי לאייסיקיו והתכתבתי עם ילדים.
כשהשעון הורה 11 וחצי נכנסתי למיטה.
הדלקתי את הטלוויזיה ולאט לאט, נרדמתי (:
-------------------------------------
מה אתן אומרות?
יצא חמוד מאוד..(:
מקווה שאהבתן ויאללה תגובות!
אוהבת,
מיה
אהבתי.
פרק מדהים.
המשךךךךךךךךך😊
תודה!
איזה כיף שאהבתן!
אני אמשיך אם יהיו עוד 4 תגובות..(:
סיפוור מהממממםם😊
תמשיכייי
תודה רבה לכן!(:
קדימה עוד 2 תגובות ויהיה המשך (:
