%$#ילדה שבירה#$%

ברור שלפרסם קטנה שלי

אושי אני צריכה לדבר איתך
=]

טוב הנה הפרק.. יותר ארוך


הנחתי את ידי על ידית הדלת, הייתי במתח מה איתו, איך הוא ייראה? אם הוא יזכור אותי, יכעס עלי?
שיר חייכה אלי ונתנה לי יד, כבר הרגשתי יותר בטוחה, לחצתי על הידית
ובדיוק אז ............

פרק 3

ובדיוק אז הרגשתי שמישהו שם את ידו על כתפי
הסתובבתי וראיתי את הורי, הם באו לארץ!, אחרי חודשיים בארצות הברית!
אני :" אבא! אמא!" קראתי וחיבקתי אותם
הם חיבקו אותי חזק חזק
אני :" מתי חזרתם?"
אבא:" ממש עכשיו המזוודות במכונית"
אני:" ובאתם בשביל לראות מה שלום ניר?"
אמא:" גם, וכמובן בשביל לראות מה איתך"
חייכתי וישר חזרתי לעצמי, נזכרתי מה המטרה שבשבילה באנו.
אני :" טוב, בדיוק עמדתי להיכנס, אתם באים?"
אבא :" כן בטח"
הסתובבתי בחזרה לדלת, הרגשתי את הרוק יורד בגרון,
הלב שלי התכווץ והושטתי את ידי לידית ולחצתי,
פתחתי את הדלת כך שהיה קווח קטן
הכנסתי את הראש ושם ראיתי את ניר ער!
מהר רצתי אל תוך החדר וחיבקתי אותו,
האחות שהייתה בחדר הזהירה אותי לא להפעיל עליו יותר מידי לחץ
אני :" בסדר בסדר, רק תני לי להרגיש את אח שלי!"
האחות יצאה מהחדר וניר חייך אלי,
אני :" ניר! אתה לא יודע איך דאגתי לך!"
ניר :" חח זה בסדר, אני פה"
אני :" אני כל כך מצטערת! כל כך! הכל היה באשמתי! יכולתי לבוא איתך!"
ניר מיהר להתפרץ לדברי :"מה פתאום! מזל שלא באת איתי! אם היית באה, היית נפגעת גם, ואני לא רוצה שזה יקרה!.
אני :"אויייי אני כל כך אוהבת אותך! אתה לא יודע כמה אני שמחה שלא קרה לך כלום!!"
ניר:" באמת? דווקא חשבתי שתשמחי שאת יכולה לקבל ת'דברים שלי" אמר וצחק
אני :"אל תאמר את זה אפילו בצחוק מפגר!" אמרתי והחטפתי לו מכה בכתף
ניר :" אווץ'! מה את נורמלית?!" התכופף ושם את ידו במקום של המכה"
נבהלתי והתכופפתי אליו "יווו אני מצטערת! אתה בסדר?"
"חהחהחה האמנת לי! איזה כיף לעבוד עליך!" אמר וצחק בקולי קולות
צחקתי והחטפתי לו עוד מכה :" יא מפגר הבהלת אותי!"
אמא :" נו עכשיו יש לך קצת זמן להורים הזקנים שלך?"
ניר:" אמא!, אבא! לא ראיתי אתכם! מתי באתם?"
אחרי חיבוק מוחץ אבא ענה שממש עכשיו.
אחרי דיבורים רבים שבהם שיר ישבה בצד וחייכה, פשוט הייתה מאושרת שהוא התעורר,
הסתכלה עליו וחייכה, הייתה מרותקת אליו.
קראתי לה,
אני:" שיר! מה קרה נעלמת לנו?"
שיר:" הא? לא.. סתם" אמרה וחייכה את החיוך המושלם שלה
אני:" טוב בואי דברי עם ניר קצת, אני וההורים שלי הולכים לאכול, רוצים משהו?"
ניר:" אממ הייתי שמח לאיזה כריך עם גבינה צהובה"
אני:" סבבה, שיר?"
שיר:" גמני" אמרה וחייכה לניר
חייכתי חיוך מתכנן וגררתי את ההורים שלי החוצה.
----------------------------------
ניר :" אז.. איך היה במסיבה?"
שיר :" איזה מסיבה?! נסעתי איתך ועם שנינה באמבולנס! אתה לא יודע כמה היא דאגה לך!"
ניר חייך ושיר החזירה לו חיוך.
ניר:" את יפה את יודעת?"
שיר הייתה בהלם והסמיקה
שיר :" אממ .. אא.. תודה חחח גם אתה נראה ממש לא רע"
ניר חייך אליה וראו עליו שהוא מרגיש אליה משהו.
אחרי מספר דקות של מבוכה ניר החליט לשבור את השתיקה
ניר :" אפשר לשאול משהו?"
שיר :" בטח שוט"
אחרי מספר שניות של מחשבה אמר בביטחון
ניר :" אם לא הייתי עם טל, היה יכול לקרות משהו?" טל הייתה החברה של ניר, היא הייתה פקאצה וניר לא היה בטוח שהוא אוהב אותה, וגם ככה חשב להיפר ממנה ועכשיו הייתה לו עוד סיבה.
שיר חשבה והסמיקה ואמרה בחיוך
שיר:" תמיד יכול לקרות הכול, זה תלוי רק בך"
ניר חייך וקלט את המסר
ואז אני עם הטיימינג המושלם שלי נכנסתי לחדר.
אני: "הנה הכריכים שלכם, מקווה שלא השתעממתם בלעדי"
התקרבתי והתיישבתי ליד ניר הושטתי לו את הכריך ואת הכריך השני זרקתי לכיוון שיר
ניר:" לא, דווקא היינו צריכים לדבר" אמר וקרץ לשיר
שיר חייכה והנהנה בראשה
אני:" הופהה יש פה משהו שאני צריכה לדעת?"
שיר:" לא הכל את צריכה לדעת" אמרה בפה מלא
חיקיתי אותה :" לא הוכול אות צריכה לודעת" (כאילו יש אוכל בפה)
כולנו צחקנו עד ש....
"את יפה כל כך יפה יותר יפה מכולן, אבל את לא יודעת כמה את יפה, כל כך יפה הכי יפה בעולם"
צלצל הפלאפון של ניר, זה היה הצלצול שלו בשביל טל,
גם אני וגם שיר ידענו שזו היא, הסתכלתי עלייה במבט מתנצל,
אני :" יאללה זזנו?" שאלתי את שיר
ניר לא ענה, פשוט התעלם מהצלצול.
שיר :" למה אתה לא עונה?"
ניר:" חשבתי שזה יפריע, וגם ככה זה בטח לא חשוב"
שיר:" ניר, זו טל, חברה שלך, והיא בטח דאגה לך כשהיא שמעה את מה שקרה, דבר איתה"
ניר:" טוב, אם את חושבת שזה מה שצריך"
שיר הנהנה בראשה וניר ענה
ניר:" הלו?, כן.., כן גם אני, יותר טוב"
יצאנו מהחדר וראיתי ששיר מבואסת
קפצתי עלייה עם חיבוק ענקי
נפלנו על הרצפה והתחלנו לצחוק
אני :"אוייי כמה שאני אוהבת את החיוך הזה!" אמרתי ומחצתי לה את הלחיים
שיר חייכה ושמתי את היד שלי על הכתף שלה, כמו חיבוק, וככה הלכנו,
הרגשתי שהיא עצובה ומבואסת בגללו, אבל ידעתי שאם אני אתחיל לדבר איתה על זה היא עוד יותר תתבאס, אז פשוט הלכנו לנו מחובקות, כשהגענו לשער בית החולים היא הרחיקה אותי ואמרה
שיר: "שנינה, תודה"
אני:" אין על מה יפה שלי"
שיר:" חכי, עוד לא סיימתי" הנהנתי והיא המשיכה "תודה על כל מה שאת עושה בשבילי, שאת עוזרת לי ותומכת, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי חברה כמוך"
חייכתי חיוך עילג ביותר וחיבקתי אותה
בדיוק אז הגיע אח שלה ואמא שלה
רון היה אח של שיר הוא היה בן 4 והוא היה הילד הכי חמוד בעולם!, הם גרו שני בניינים ליידי ואבא שלה נפטר לפני שנתיים, מאז אנחנו הכי צמודות בעולם! הכל עושות ביחד! ועוזרות אחת לשנייה.
אני:" רונייי" צעקתי ורדפתי אחריו, הוא רץ ועשינו הקפות מסביב כמה עצים ואז תפסתי אותו ודגדגתי אותו, אם דגדגוג היה יכול להרוג הוא היה מת ממזמן.
רון :" אמא! שנינה התחילה מתקפת שטוצים", אני והוא קוראים לדגדוגים שטוצים, ולשמוע ילד בן 4 בלי 2 שיניים קדמיות זה כל כך מצחיק!
אני:" נכון ואני אתפוס אותך!" צעקתי והוא התחיל לצחוק, ולרוץ, רצתי אחריו ואז תפסתי אותו הרמתי באוויר ושמתי על הכתפיים שלי ורצתי לאבר שיר ואמא שלה.
לאמא של שיר קראו נורה, היא הייתה מורה למתמטיקה.
נורה :" אני רואה שאת בסדר שניקי נכון?"
אני :" כן, עכשיו שאני יודעת שניר בסדר אז אני מרגישה הרבה יותר טוב"
אמא:" שלום נורה"
הסתובבתי וראיתי את הורי מאחור, הורדתי את רון מהכתפיים ורצתי אליהם.
חיבקתי אותם חזק, המון זמן לא חיבקתי אותם אז עכשיו אני מפצה על הזמן האבוד.
אמא ואבא חיבקו אותי ונתנו לי נשיקות, הרגשתי כל כך אהובה באותו רגע, בטוחה, כמו שלא הרגשתי כבר חודשיים.

כולנו התקדמנו לכיוון המכוניות, נפרדתי משיר רון ונורה ונכנסתי למכונית.
כל הדרך עברה בשתיקה, משום מה התחלתי לחשוב על אורן.
אולי הוא לא אוהב אותי? בזמן האחרון אנחנו פחות ביחד, פחות מבלים, יותר רבים
החלטתי להתקשר אליו, הוצאתי את הפלאפון ובדיוק באותה שנייה צלצל הפלאפון ועל הצג היה כתוב: "אורן הנסיך שלי"
עניתי
אני:" סחתיין על הטלפתיה"
אורן:" ואללה? נחמד"
אני:" כן בדיוק באמתי להתקשר אליך" אמרתי וחיוך עלה על שפתי
אורן:" טוב תקשיבי אני לא יכול לדבר הרבה, מחר, קניון, 2 בצהריים"
אני:" טוב, אתה בא לאסוף אותי?"
אורן:" מצטער לא יכול תצטרכי להגיע לבד"
התרגזתי, מזה לא יכול לאסוף את חברה שלך?
אני :" טוב.. "
אורן:" אז ביי נתראה" אמר וניתק
הייתי מבולבלת, השיחה הזאת לא נראתה טוב.
חשבתי שהוא בטח סתם רוצה לדבר, לא חשבתי בכלל על להיפרד.

ב12 הגעתי הביתה אחרי שישנתי אצל שיר וישר נכנסתי למקלחת, ולהתלבש, שלפתי מהארון חולצה אדומה עם קישוטים לבנים וסקיני עם נעליים אדומות ולבנות, שמתי קשת ויצאתי עם קצת בושם.

הדרך הארוכה לקניון הייתה עצובה, הייתי לבד בלעדיו, בלי אורן שיחבק אותי, לפחות עכשיו אני אראה אותו והכל יהיה בסדר חשבתי לעצמי.
נכנסתי לקניון עליתי לקומה השלישית ושם הייתי בהלם למראה עיניי
פשוט בהלם!

מקווה שאהבתם

פשוט מ=ד=ה=י=ם !!
תמשיכי 😊

מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
רק תתארי קצת תדמויות

בטח לפרסם את ההמשך חסר לך שלא לפרסם 😛
הסיפור נשמע מאוד מאוד מעניין

חח נראה לי הסיפור היחידי שאני קוראת פה😊
תמשיכי...

ואללה? ואיי תודה=]
שמחה שאהבתם

אני אמשיך מחר, כותבת בינתיים

המשך?

המשך בערב =]

איזה סיפור מדהים.
ולמה היא הייתה בהלם?
יאללה עכשיו המשך

למה היא הייתה בהלם?
תחכי לערב ותראי =]
שמחה שאהבת!

QUOTE (shakeda @ 29/07/2007) למה היא הייתה בהלם?
תחכי לערב ותראי =]
שמחה שאהבת!
למה עד הערב עם אפשר עכשיו 😕
חח סתם מחכה

אולי אני אפרסם עכשיו אבל.. זה יהיה קצר כי יש מתח מתבקש

יפה ;]
תמשיכי!
אוהבת אותך

הדרך הארוכה לקניון הייתה עצובה, הייתי לבד בלעדיו, בלי אורן שיחבק אותי, לפחות עכשיו אני אראה אותו והכל יהיה בסדר חשבתי לעצמי.
נכנסתי לקניון עליתי לקומה השלישית ושם הייתי בהלם למראה עיניי
פשוט בהלם!

ילדה שבירה פרק 4

ראיתי שכל הקניון מלא בלונים, ושלט ענקי שכתוב עליו :" חצי שנה שמחה! אוהב אותך אורן"
ואיי איך שכחתי! זה היום חצי שנה שלנו ביחד! עכשיו הבנתי הכל! הוא לא רוצה להיפרד ממני, הוא רצה לעשות לי הפתעה!
ואיי החמוד הזה! הוא היה כל כך מושלם! עיניים חומות ושיער בלונדיני, גבוהה, אבל לא יותר מידי, רזה ושרירי בדיוק במידה הנכונה. וכל כך מתוק! תומך בי בהכל, עוזר לי, אומנם התקופה הזאת הרחיקה בינינו קצת
אבל כנראה שהוא אוהב אותי! יותר ממה שחשבתי, ואוו לייד המעלית היה שלט שבו היה כתוב :" בשביל למצוא את הנסיך שלך לכי בעקבות הפרחים האדומים. עברה בי צמרמורת, הבחנתי בפרח אדום, התכופפתי הרמתי והרחתי אותו, היה לו ריח מעולה, ממש מושלם! כל הקומה השלישית הייתה ריקה, כנראה הוא שכר את החלק הזה של הקניון, הרי אבא שלו היה אח של אבא של לירון, כנראה יש להם קצת כסף משותף.
חייכתי לעצמי, והלכתי בעקבות הפרחים, הרמתי אותם אחד אחד וכל אחד הרגשתי הכי מיוחדת בעולם.
המשכתי ללכת ואז ראיתי שלט ענקי שכתוב עליו :" ליפה שלי מגיעה אפילו את הירח" ומתחת לשלט הייתה מנורת לבה ענקית! בערך בגודל שלי בצורת ירח. חייכתי והרגשתי כל כך מאושרת
כל כך רציתי כבר לראות אותו, לחבק אותו! להודות לו על 6 חודשים נפלאים!
המשכתי בעקבות הפרחים ופתאום ראיתי דלת ענקית מקושטת בלבבות מודבקים,
נכנסתי ושם חיכה לי אורן, הנסיך שלך עם זר פרחים ענקי,
רצתי אליו ונתתי לו חיבוק מוחץ, שפתיו נגעו בשלי והרגשתי הכי בטוחה בעולם,
ידעתי שכאן, כלום לא ייקרה לי, אף פעם!
ידעתי שהוא אוהב אותי, ולא אוהב אף אחת אחרת! הרגשתי נאהבת, הרגשתי אחת ויחידה, בכל העולם כולו
הלב שלי התכווץ הגוף רעד וחייכתי חיוך של שלווה
אורן:" מה קרה ?"
אני:" מה קרה? אני אוהבת את חבר שלי, זה מה שקרה, מה אסור?"
אורן:" מותר! בטח שמותר" אמר ונישק אותי שוב
אני :" אני כל כך אוהבת אותך! אני מצטערת אם אי פעם הרגשת אחרת!"
אורן :" אף פעם לא הרגשתי אחרת, ואני אוהב אותך מסביב לכל כדור הארץ עד לשמיים ובחזרה לאדמה"
אמר וצחק, זה היה משפט שאמא שלי הייתה אומרת לי כשהייתי קטנה והייתי עצובה.
אני:" מאיפה אתה יודע על זה?"
אורן:" הנסיך צריך לדעת הכל על הנסיכה שלו, לא חושבת כך?"
חייכתי והנהנתי, חיבקתי אותו, ההרגשה הזאת, של העוצמה, שביחד כלום לא יפריד בנינו, שאנחנו יותר חזקים מהכל! הייתי פשוט מכורה להרגשה הזאת!
אני:" איך עשית את כל זה?! מה אתה נורמלי?"
אורן:" בשבילך אני אעשה הכל" אמר ונישקתי אותו, הפרפרים המשיכו להתעופף בבטן בלי מנוחה
הלכנו מחובקים לאמצע הקומה השלישית ושם חיכתה לנו ארוחת מקדונאלדס
חחח כל כך לא קשור, אבל כל כך שמחתי, כל כך! זה היה הדבר הכי יפה ורומנטי שעשו בשבילי אי פעם!
אני כל כך אוהבת אותו!
הלכנו לכיוון השולחן, הוא משך את הכיסא אחורה
אורן :" שבי מלכתי." אמר וחייך חיוך כובש
גיחכתי, התיישבתי והסתדרתי בכיסא,
הוא התיישב מולי ושנינו אכלנו נאגטס וצ'יפס.
אני :" איך ידעת? זה בדיוק מה שאני אוהבת?"
חייך חיוך מסתורי ושתק. חייכתי אליו בחזרה והרגשתי כל כך מאושרת, הרגשתי היחידה בעולם שלו,
כאילו רק אני והוא קיימים, לא חשבתי על שום דבר אחר, הרגשתי רגועה, בטוחה ואהובה.
המשכנו לאכול ואחרי חצי שעה של אכילה ודיבורים קמנו והתחלנו ללכת
אורן :" את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?" אמר, נתן לי יד ומשך אותי אליו.
אני:" כן, ועכשיו אני בטוחה ששום דבר לא יפריד בנינו" אמרתי והוא חייך וחיבק אותי
אורן:" אז אני רוצה לתת לך משהו" הרחיק אותי ממנו והכניס את ידו לכיס
הייתי מסוקרנת, מה זה כבר יכול להיות? הוא כבר נתן לי הכל, אהבה, אושר, הרגשת ביטחון ואפילו אין סוף מתנות.
פניו שינו מבט, ממבט רך ואוהב הפך מבטו למבט עצבני.
אני :" אורן? הכל בסדר?" שאלתי והתקרבתי אליו
אורן:" כן, כן, בטח, רק שנייה אני אמצע את זה"
חייכתי חיוך מבין, הרמתי מבט ורק אז ראיתי שכל הקניון, כולו, מלא בתמונות של שנינו,
במסיבות, טיולים, יציאות עם החברים, דייטים וסתם בבית, חייכתי בכל הכוח, וקפצתי עליו עם חיבוק גדול.
הוא הוריד אותי מעליו והמשיך לחפש בכיסיו את ה"מתנה".
אורן:" רגע, רגע"
התאכזבתי קצת, למה המתנה שלו חשוב יותר ממני?
אורן :" הו! הנה!"
חייכתי וחיכיתי למתנה שלי.
אני :" רגע, לפני זה אני צריכה להגיד לך משהו" אמרתי וירד החיוך משפתי
אורן :" אני מקשיב"
אני:" אממ.. האמת שדיי שכחתי את היום חצי שנה שלנו, שכחתי שזה היום"
אמרתי והשפלתי מבט
אורן:" זה בסדר יפה שלי, בשביל זה אני פה, בשביל להזכיר לך כמה האהבה שלנו חשובה לי"
חייכתי בחזרה, הוא תמיד ידע מה להגיד, תמיד יודע איך לסדר את המצב.
אורן :" וזה מתקשר למתנה שלי"
אמר והוציא שקית קטנה מהכיס.
הסתכלתי עליו במבט כל כך מאוהב, כל כך אהבתי אותו! ידעתי שהוא היחידי שבאמת אוהב, ובאמת יהיה פה בשבילי, למרות שהיה גדול ממני בשנתיים, הוא שמר עלי מהכל!
הוא הושיט אות השקית לכיווני
נתתי לו נשיקה ואז הושטתי את ידי לשקית.
פתחתי את השקית
ומה שהיה שם זה...