מכירים את המחשבה, ש"אם כבר לא הצלחנו לרדת במשקל אז מה תעשה לנו פרוסת עוגה"? מחשבות מסוכנות מובילות אותנו ישר לאוכל וכמובן שבין מחשבות לבין התנהגות יש קשר ברור, כאשר בתחום התזונה הקשר בולט עוד יותר. יועצת התזונה, רחל גרנות, מביאה כמה דוגמאות למחשבות הגורמות לאכילה לא מתוכננת והרסנית לדיאטה. אוכל והשמנה, הכל בראש
מחשבות מביאות אותנו להתנהגות לא רצויה ולאכילה לא מתוכננת.
על מנת לחסום את אותן המחשבות המפתות אותנו לאכול, עלינו להעלות למודעות את המחשבות המסוכנות ואז לתקן אותן. כמה דוגמאות לאותן מחשבות מסוכנות:
* "חבל". מי לא מכיר את האמירות "חבל לזרוק", "חבל לא לגמור את העוגה, הרי כבר הזמנו". האמת היא שבאמת חבל ובהחלט לא מכובד לגמור שאריות. לכן, התיקון חייב להיות חשיבתי.
בהתחלה זה יראה לנו מלאכותי אחר כך, זה יהפוך חלק מאתנו. וכשעולה ה"חבל" הקטלני הזה, מיד לתקן. אנחנו לא פח האשפה המשפחתי, כי על קלוריות המיותרות חבל.
* "מחר אתחיל דיאטה". אם דיאטה מתקשרת לעונש, חסך, מסכנות וכדומה, הרי כל כך ברור מדוע נעשה רע רק מהמחשבה ומתחילה הזלילה הגדולה. הרי צריך להיפרד מכל כך הרבה דברים.
כיצד נתקן זאת? בהתייחסות לדיאטה כדרך חיים. אין יותר אסור, הכל מותר. זה רק עניין של כמויות. ואם הכל מותר, אז אין צורך בכל טקסי הפרידה.
* "אם כבר". המחשבה הזו היא אבי אבות הטומאה. היא כוללת בתוכה את כל המלחמות והמאבקים שנושא הדיאטה מייצג. שפיץ של עוגיה, בוטן עלוב, כל דבר הכי קטן וגם גדול עלול להעלות את ה"אם כבר" הקטלני הזה ואז באמת מתחילה הזלילה הגדולה, כביס מעוגה מביא לחיסול התבנית.
כיצד נתקן זאת? מבטלים את ה"אם כבר". לא קרה כלום, עוגיה לא הורסת. ממשיכים כרגיל, למרות החריגה. מי החליט שצריך ואפשר להיות 100% כל הזמן? הרי זה לא מציאותי.
* "לא ירדתי במשקל השבוע, אז אם כבר". זו נקודת השבירה של רבים וטובים. בוודאי שאי ירידה במשקל (במיוחד כשמגיע לרדת) מתסכלת ומאכזבת. זוהי הנקודה שבה רבים אומרים - זהו, המאמץ לא שווה. קדימה, אוכל.
כיצד נתקן זאת? זה חלק מהתהליך. בפעם הבאה, תהייה ירידה טובה יותר. די חבל שגולם כמו המאזניים קובע את מצב הרוח. ממשיכים כרגיל.
* "ירדתי השבוע, אז אפשר". הפעם מגיעים לזלילה הגדולה דווקא מקטע חיובי. ירדנו יפה ואז עולה המחשבה, "אה, אכלתי עוגיה וירדתי, אז אפשר עוד פעם", והעוגיה נגמרת בעוגיות. המחשבה הזו מביאה לשאננות, ביטחון עצמי מופרז ול"יהיה בסדר" הישראלי כל כך.
כיצד נתקן זאת? האכילה לא צריכה להיות תלויה בשקילה. ממשיכים כרגיל.
* "עכשיו אוכל ואחר כך אצום". מה לומר, אנחנו כל כך יצירתיים במציאת דרכים לזלול. כמה תמים מצדנו. הרי ברור שאחר כך לא נצום, אבל זה עוזר לעבור את האכילה הלא מתוכננת, נותן לגיטימיות לזלילה.
כיצד נתקן זאת? עכשיו אשמור ואחר כך אוכל. יחי ההבדל הקטן.
המסקנה: המחשבה מביאה לחיסול המוחלט של העוגה, או כל דבר אחר שהיה מונח בסביבה. והחלק המעניין והחיובי, שאם נשנה את החשיבה הזאת, נשנה את ההרגשה והחשוב ביותר נשנה את ההתנהגות.
קרדיט למסן
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
יאללה דיאטה לא דיאטה חיים פעם אחת תאכלו הכול אבל בפרופורציות והכי חשוב תשתו מלא מיייםםם
ואי
אחלה כתבה!!
תודה מורני !
QUOTE (15PrInCeSs @ 28/07/2007) יאללה דיאטה לא דיאטה חיים פעם אחת תאכלו הכול אבל בפרופורציות והכי חשוב תשתו מלא מיייםםם
😊
יואו איזה נכון זה..חח אצלי זה לפי מצבי רוח..
אם הוא ירוד אז אני משתמשת בכל המחשבות האלה ואם יש לי מצב רוח טוב אז אני מתקנת את עצמי ולא אוכלת הרבה..חח
כתבה מעולה=]
כתבה מצויינת!!
תודה רבה מורני!
חשוב ביותר!! 😊
תודה שהבאת מורני.
QUOTE (MiSs_DiAmAnT @ 28/07/2007) QUOTE (15PrInCeSs @ 28/07/2007) יאללה דיאטה לא דיאטה חיים פעם אחת תאכלו הכול אבל בפרופורציות והכי חשוב תשתו מלא מיייםםם
😊
😁
