קול נפץ עז נשמע בעת שנשברה מראת ילדותי החפה מפשע.
קול נפץ עז ומעלה אימה, אשר גם בהחבאי מתחת למעטה השכבות הרבות שלבשתי לא נס הוא ממני, ורוגעי הופר לנצח.
בצועדי ביער המציאות אשר קוצים חדים וורדים אדומים פוצעים את רגלי אשר לא חבויות במעטה הצביעות עוד, גיליתי שהאמת כואבת עוד.
כל פסיעה קלה שעשיתי הייתה מלווה בהתקלפות מחודשת.
ערומה הנני, בקור מצמית, ואנשים בוהים בי ולועגים לאמת שלי.
אך חיוכי מתרחב, חיוך ציני וקר, והנני מתעטפת בשמיכת הלילה אשר עוטפת אותי ברחמי אם.
ואין האנשים לועגים לי יותר, ואיך חיוכי מתרחב.
והאדמה שמתחתי נעשית מוכרת. אדמת אמת. שיכרון חושים מטורף, מדהים מאין כמותו.
הנני לוגמת את סם החיים, וצחוקי מהדהד ברחבי היער העצום בגודלו.
בועה מתנפצת,אינה מכאיבה עוד.
אוהבת אותך!!!...כל-כך אוהבת!!!...
כתיבה יפה,כל-כך WOW
מווואהה 3>
QUOTE (רגייי @ 24/07/2007) אוהבת אותך!!!...כל-כך אוהבת!!!...
כתיבה יפה,כל-כך WOW
מווואהה 3>
איתה מאמי...
את רושמת מדהים
ברוש שלי.
הכתיבה שלך מושלמת.
אוהבת אותךךך מאוד מאוד.
ברררררררושש!!!
מוכשרת מוכשרת מוכשרתת!!!
תעשי עם זה משהוא כבר!
לפ יוווווו
ואל תפסיקי לרשוםםם
מור'צי 😊
