שריקת הרוח נדמתה באוזני כצרחת עולמים.
שמעתי זאת בעת הולכי בין שיירת הקודרים הצנועים,אשר שתיקתם הייתה הדבר הכואב ביותר שיש.
הבטתי קדימה,אל הקברים המצפים זמן כה רב להצטרפותה אליהם
וידעתי את אשר נעשה
הארון הובל בידי אנשי המוות באיטיות משוועת.
עוד פסיעה אל עבר האדמה אשר פצתה פיה לקבל בברכה עוד יצור אשר נוצר מן העפר.
אמא אדמה,כה טובה אלי.
השיירה נעצרה,מתכנסת סביב החור השחור ההוא,אשר עד היום הנני חוזה בו במוחי והוא אינו מרפה בי.
עוד התייפחות חנוקה,עוד בכי אשר אף אחד אינו טורח להסתיר.
וכתפי שחות,מתבוננת אני בקרקע אשר מתחת לרגלי
ומתאבלת.
מדוע?
איני יודעת.
למה?
גם זאת כנראה לא אדע.
אך בהביטי באדמה,שמה לב לאני לדמעה אשר זולגת ממני ונספגת במהירות.
כמו מנסה להסתיר עובדה קיימת
היא איננה עוד.
איננה עוד קיימת.
אוי הכתיבה שלך..
כל-כך מדהימה,כל-כך עצובה
ברי?
אוהבת אותך,כל-כך אוהבת אותך!
ותזכרי שאני כאן בשבילך !!!...
תודה מאמי .. אוהבת אותך כ"כ
ברישלי.
עצוב.
אני אוהבת אותך מאוד.
הכתיבה שלך מושלמת.
עצופפפפפ:/
את רושמת פשוט נוגע
וסוחףףף
אין גבול לכישרוןןן
איןן
לפ יווו
מור'צי 😊
פשוט הרגת אותי..לגמרי..ירית בי והעפת אותי לרצפה..השיר מצמרר והשם שלו כל כך משך אותיי
אני לא יודעת אם הגבתי בפורום הזה אי פעם
אבל הייתי חייבת..
במילה אחת -
מקסים.
מעין.
QUOTE (BeenTouchedByAnAngel @ 31/07/2007) אני לא יודעת אם הגבתי בפורום הזה אי פעם
אבל הייתי חייבת..
במילה אחת -
מקסים.
מעין.
תודה מאמי:]
