והיא מתה.
וורדים אדומים כדם מונחים על קברה הטרי.
וכל אוהביה נאספים סביבה, בוהים באדמה הטריה אשר נערמת על גופתה הקרה והדוממת.
נשמע בכי חרישי המבטא את יגונם על עזבונה הכואב
אך היא שקטה, ואינה עונה לזעקות אשר כמהות לתשובה.
והם קורסים אט אט, אינם נלחמים עוד בסבל המתדפק על דלתם
השקט אינו נעים עוד, הבדידות אוספת אותם באהבה.
מסתתרים בין הצללים ורק מצפים ללילה השחור אשר ישמור את סוד עצבותם.
מהלכים בשתיקה, כל אדם ומחשבותיו הוא
דמעות שאינן נגמרות, זולגות במורד הפנים החיורים מאור השמש אשר אינו מוכר להם עוד.
אז הכאב מתחלף בכעס בל יתואר.
צעקות ודמעות רותחות של אש, הבדידות אינה מרגיעה עוד.
רעש דומם.
עיניים פעורות לרוחה, רצון להבין, רצון שאינו מתממש לעולם.
עצוב אבל יפה...
אהבתי מאמי
אוהבת המון
שני **
בר?
כל-כך עצוב 😢
הלוואי והעצב הזה יגגמר!!!!!!!!!!
אוהבת אותך עד השמיים
ושולחת לך חיבוק גדוללללללל
זה כ"כ עצוב מאמי
וזה גם מזכיר לי איזשהו קטע שקראתי
מדהים כמו תמיד
מקווה שהעצב הזה יעבורמתישהו
אוהבת
גל
איזה עצובבב
העברת לי ממש צמרמורות..
התחברתי נוראאאאת רושמת מדהיםםם
אל תפסיקי..
לפ יוווו
מור'צי 😊
