זה עוד אחד מהמכתבים שאני כותבת אבל בחיים לא ישלח.. סתם מכתב לעצמי שמוציא את מה שבפנים.
לא בטוחה שזה המקום הנכון לפרסם אותו.. מקסימום תעבירו
חור קטן בלב.
חור קטן לא מובן שרק אתה יכול למלא, רק אתה יכול לתקן אותו.
כל פעם מחדש אני חוזרת, כל פעם מחדש אני מדמיינת, מקווה ורק רוצה אלייך. כי אין אהבה כמו האהבה שלי אלייך, לא חשוב כמה אני מחפשת, לא חשוב כמה אני אשתדל לשכוח ולהדחיק אותך. אתה תמיד תהיה בתת מודע שלי ואף פעם לא באמת תעזוב את הלב שלי.
כל פעם שאני מתחילה קשר חדש עם מישהו חדש, תמיד אתה תעלה ותמיד אני יהיה חייבת להשוות בינך ובין האחר. אבל אף אחד, אף אחד לא יצליח להגיע לרמות של האהבה שלי אלייך, לרמות של הציפייה והשלמות מבחינתי כמו הרמה שאתה הגעת.
כבר במשך שלוש שנים אתה חוזר כמו בומרנג כל פעם בתקופה אחרת, חוזר לי לראש ועושה לי את אותו החור בלב, אותה הציפייה שאולי הפעם אני באמת יוכל לחבק אותך, אולי הפעם אתה באמת תישאר, אולי הפעם אני לא ישבר ואולי הפעם אני יוכל לנשום גם בלעדייך. אבל עם כל הצפיות האלה וכל התקוות שחוזרת על עצמן תמיד האכזבה לא מאחרת לבוא וכלום לא קורה, ואני שוב מרגישה את הלבד ואת הריק העצום הזה שבלב כי שוב עזבת בלי להגיד מילה, שוב נכנסת הכי חזק לתוך הלב ונעלמת, הרגשת שבשקט אבל בעצם השארת אצלי בלב כ"כ הרבה רעש.
הפעם אני לא יכולה להאשים אותך, אני יכולה להאשים רק את עצמי. כי אני זאת שצריכה אותך. אני זאת שהתחלתי לדבר שוב, שדאגתי מה קורה איתך, אם אתה מצליח להסתדר למרות כל הכאב הזה שאתה צריך להתמודד איתו עכשיו.
יש בך משהו שמושך אותי אלייך, אני רוצה להגן עלייך כמו אמא שרוצה להגם על התינוק שלה. לעטוף אותך בשמיכה שלא תישבר. שלעולם לא תרגיש את הכאב שגרמת לי להרגיש.
אני רוצה להיות לידך. להקל על הכאב שלך, רוצה להגיד לך כמה אתה מסמל בשבילי. להגיד לך שכל השנים האלה תמיד הייתה את המחשבה עלייך ותמיד רק קיוויתי שתאהב אותי, שאולי בכל זאת לא שכחת אותי.
תמיד תהייתי לעצמי אם לא היית כ"כ רחוק אז אולי זה היה יכול להסתדר. אבל אף פעם לא קיבלתי את התשובה. וכנראה שאף פעם אני לא יקבל. כי תמיד תישאר רחוק, תמיד תהיה משהו שאני לא יכולה לגעת בו, רק לדמיין ולהתגעגע, משהו שאני ירצה לרוץ אליו כל יום אבל אני ידע שזה לא אפשרי.
אבל אולי הפעם זה יהיה שונה, אולי הפעם אני יוכל להסתכל לך בעיניים. אולי הפעם סוף כל סוף, סוף כל סוף זה באמת יקרה, ואני יפגש איתך, ואני יוכל לחבק אותך.
אחרי שלוש וחצי שנים של ציפייה.
עצובבב:/
את רושמת ממש יפהה
אל תפסיקי לרשוםם
פה בשבילךךך..
מור'צי 😊
מאמי מרגש ועצוב
רואים שזה בא מהלב
לדעתי כדאי שאולי תתני לו את זה
רק ככה הוא יבין את כל הדברים
טוב שהוצאת הכל
אהה ושאלה למה זה לא טוב
לתת לו את המכתב? למה זה רק לעצמך?
אולי אם הוא ידע הכל זה יקל לך על הכאב?
תהיי חזקה בכל מצב שולחת
לך חיבוק ענקי ותמיד פה בשבילך
וזה המקום הנכון
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
QUOTE (נאפי @ 24/07/2007) מאמי מרגש ועצוב
רואים שזה בא מהלב
לדעתי כדאי שאולי תתני לו את זה
רק ככה הוא יבין את כל הדברים
טוב שהוצאת הכל
אהה ושאלה למה זה לא טוב
לתת לו את המכתב? למה זה רק לעצמך?
אולי אם הוא ידע הכל זה יקל לך על הכאב?
תהיי חזקה בכל מצב שולחת
לך חיבוק ענקי ותמיד פה בשבילך
וזה המקום הנכון
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
תודה..
ואני לא יכולה לשלוח לו את זה..כי זה המחשבות והרגשות הכי פנמיות שלי..
לא יודעת להסביר את זה.פשוט אסור לו לראות את זה..
חוצמזה שזה כבר סיפור שנמרח וחוזר על עצמו כבר כמעט 4 שנים.. והפעם הוא בטוח שכבר אין לי רגש ואני לא מרגישה את מה שהרגשתי פעם..
כי לא באמת זוכר.. והוא לא באמת אוהב. אני לא יכולה לבוא ולתת לו את כל מה שאני מרגישה בפנים שאני יודעת שהתשובה תהיה שלילית והוא לא יבין למה אני בכלל מביאה לו את זה
מדהים...
אני מתה על מכתבים כאלה...
ובאמת שהרגשות שלך כ"כ אמיתיים..
וכמו שמורני כבר אמרה רואים שזה בא מהלב..
ואני מקווה שהכל יסדתר אני גם במצב דומה ככה שיש פה כמה דברים שאני מזדהה איתם..
אהבתי וכתיבה מדהימה
מאמי תנסי..אולי לא ישר אבל בעדינות..זה כל כך נכון מה שאת מרגישה
