רצון לבעוט בכל מוסכמות החיים.
רצון לשבור את כל הכללים,לבכות, לצרוח כנגד חוקים נוקשים ואי שבירים.
למרר בבכי על בזבוז של חיים שלמים.
לזעוק כנגד האגואיזם אשר שולט בנפשם של רבים וטובים.
להפגין כנגד אי שפיות מוזרה, למות עם סיבה,עם תכלית.
לחיות עם מטרה הניצבת מול עיניך בבירור.
אלו רצונותי הכמוסים ביותר.
איני מסוגלת עוד, עם המסיכה אשר שורטת בנפשי הקרה.
איני מסוגלת עוד לשקר, לבכות אל הכרית בחשיכה.
הבדידות הורגת אותי, אך גם מחשלת.
איני רוצה, אך זהו כורח המציאות המחייבת גאווה.
גאווה שקרית, גאווה לא נוחה.
רצונותי אינם עניינם של אלו ש"רוצים בטובתי".
אלו ההורסים את שנותי היפות ביותר.
בכיי אינו מרגש עוד איש,בכיי דומם.
סיבה אינה ניכרת לעין, רק השממה שולטת בחיי- חיי מדבר צחיח.
נפש זולגת מדמה של אומה שלמה אשר צועדת לכיוון ההפוך.
ואני צועדת ביניהם, בשתיקה רועמת, פי סגור ואין בי הכוח והיכולת להביע דעה.





