פסעתי בעדנה אל תוך האולם הגדול.
מסביבי,שולחנות ערוכים בהדר לכבודו של המוות הקרב ובא. על השולחנות המכוסים במפת קטיפה שחורה, מונחים זרים גדולים של ורדים אדומים ושחורים, אשר נבלו בציפיה המותחת לשובו של העונג המרגש.
צעדתי בהיסוס בשביל השיש הלבן, אשר בסופו הגעתי אל מעגל אשר מעליו צוהר המקרין את אורה של השמש הקופחת, בניגוד לקדרות המתוקה, האינסופית באולם.
נותרתי עומדת במרכזו של המעגל, שמלתי הלבנה אשר מכוסה בכתמי דמי, מתנופפת עם הרוח השקטה אשר מגיעה מן הצוהר.
בעדנה חרישית הגבהתי גביע כסף גדול אל פי, וגמעתי בשקיקה את דמו של המת האחרון.
טיפות קטנות של דם החלו זולגות מצידי פי, אך אני אפילו לא טרחתי לנגבן.
אדם גבוה ומרשים נכנס לאולם לפתע. חיוור היה, ועיניו השחורות בלטו בנצנוצן כשהבחין בי, השבויה בקסמו הרב. הוא התקרב אלי אט אט, הרים ראשון ליקק את טיפות הדם הנותרות משפתי האדומות.
עצמתי עיני בעונג, והתרתי לו לבצע את רצונותיו הכמוסים ביותר.
הוא הטילני את תוך ארון המתים אשר היה מונח במרכז המעגל המוגבה, ונותרתי שקטה ומספוקת כאשר ביצע בי את מעשה תאוותו.
שלחתי ידי הארוכה, המכוסה בכפפה שחורה, והסטתי קווצת שיער שחורה אשר נשמטה על מצחו.
הוא חייך אלי וביקש.הסכמתי.
הוא מצץ את דמי בתשוקה בעת שליטף את ירכי הבהירה אשר הייתה חשופה מבגד.
כל אהבתי הייתה נתונה לו, כל נפשי,חיותי,תאוותי.
הוא ידע זאת.
הוא קם מעלי, על פניו שביעות רצון ממעשיו. אך אני חשתי כיצד כוחי נעלם ממני במהירות מסחררת.
עצמתי את עיני והרהרתי באושר במותי הקרב.
הארון נסגר מעלי, בעזרתו של אהובי אשר נטל ממני את נערותי, והפכני לאישה.
עצמתי עיני בסיפוק, וחזרתי אל האדמה אשר ילדה אותי בכאב רב.
זר ורדים אדומים ושחורים הונח על קברי הדומם, וביטא את האושר אשר חש יקירי בעת שידע-
משימתו הושלמה.





