היא מתאוה לפרי מתוק זה,הפרי האסור. פרי עץ הדעת, אשר אכילתו יהיה חטאה הראשון.
אך אינה מסוגלת לשלוט ביצריה, אשר גוברים עליה.
והיא מתקרבת, עירומה כביום היוולדה, אל העץ המותר ממנה.
שערה פזור, בוהק באור השמש אשר טהרתה אינה נפגמה, גופה של האישה שזוף ומלא נשיות.
היא נוגעת באצבע ארוכה בפרי האסור, ומצטמררת מן העונג אשר הפרי מזרים אליה.
גלי חום מתוקים עוברים בגופה, והיא עוצמת את עיניה בהנאה טהורה ומפזמת לעצמה צלילי אושר.
היא קוטפת את תפוח האדום, ונוגסת בו בתמימות אשר הולכת ונעלמת.
מיד בנגיסתה, היא חשה את חטאה אשר משפיע עליה.
בפתאומיות מורגש כאב עצום בראשה.היא מניחה את ידיה ומרגישה את צמיחתן של קרניים מעוקלות אשר מפלחות את עורה.
היא רצה בינות לעצי גן- העדן בחרדה אשר מתעצמת, ובריצתה מרגישה שינויים נוספים אשר מסתמנים בגופה, בנפשה, בחיותה. רוע מציף את לבה ובטיפת תמימות אחרונה היא מהרהרת בחטא, ומשלימה עם גורלה המר והבזוי.
שמלתה הלבנה,אשר לא עלה עליה עול,טוהר, מתחלפת באסופת קרעים שחורה המוטלת על גופה השסוע בפצעי דם הזורם בינות לרגליה.
בכיה הראשון מלווה ביללות כאב, צרחות,זעקות, זעם עצמי וחרטה עמוקה.
עיניה-עיני שטן הן, ומנועה היא מן האושר אשר חוותה רגעים ספורים לפני מעשה.
כאשר מגיעה היא אל יקירה, בוהה הוא בה בתדהמה, וללא מילים מבין אט-אט את אשר עשתה.
עצב מר ניבט מעיניו, ובאכזבה מביט ביצירתו החדשה של הטבע אשר נגלית לעיניו.
בהשלמה כואבת הוא מחבק באהבה את יקירתו השטנית,אך היא, ברוע מושלם, משסעת את צווארו אשר היה טהור מאי נגיעתו בחטא. דמו הנקי ניתז על האדמה והוא, נדהם ותמה, זועק אליה את זעקתו האחרונה.
היא שותה ומוצצת אתדמו בתאוה, מנגבת את שפתיה וניביה המשוננים, וצוחקת צחוק מלא רוע.שבעה.
היא פונה אל העץ אשר נותר יחידי טהור בין כל הטומאה המזוהמת, העץ אשר חטאה לו, ומכה את גזעו בגרזן. העץ ניתך על ארץ הגיהנום, והיא נשכבת עליו.מביטה אל עבר השמים השחורים אשר נצבעו בטומאתה הנצחית.





