"אתה תאהב אותי תמיד?" שאלה הילה הקטנה את אהובה. .
"תמיד, תמיד.. מבטיח" הוא ענה לה
ואני? הבטתי מהצד, לא מאמינה כמה אהבת ילדים חזקה, לא כמו כולם, כל הילדים בגן, ולא כמו כל המבוגרים, שרודפים אחר החיים, במרדף אחרי הזמן, להספיק כמה שיותר..
הם חתמו את השיחה הזו בנשיקה על הלחי, עדיין – 'ילדים קטנים' אך מבינים הרבה יותר מהמבוגרים.
כך ראיתי אותם, כל יום בגן מבטיחים אחד לשני על אהבתם.
והנה הגיע הזמן שהבן [דור] צריך לעלות לכיתה א' והילה הקטנה נשארה עוד שנה בגן.
היה להם קשה עם הפרידה, אך הם הבינו שאין מה לעשות בנידון והבטיחו כמו תמיד לשמור על אהבתם.
כך עברה לה השנה, הקשר [אם כך אפשר לתאר את זה] ביניהם אכן החזיק, וכמו כל יום בגן כך גם באותה שנה הם הבטיחו לשמור על אהבתם, לתמיד. .
לאחר אותה שנה, הילה הקטנה כבר צריכה לעלות לכיתה א',
הוריה לא רשמו אותה לאותו בית הספר של דור,
וכך, אט אט לא בכוונה וקושי רב הקשר לאט לאט ניתק ביניהם, הילה גם עברה דירה לעיר אחרת.
לפני המעבר שלה, הם נפגשו, סתם כך במקרה.. הילה הודיעו לדור שהיא עוברת ולא ניתן לעשות כלום כדיי לשנות זאת, הוריה כבר החליטו והיא עוד שבוע עוזבת.. הם התחבקו, כבו קצת
"קח את השרשרת שלי, שתזכור אותי תמיד ואת ההבטחה שלנו" היא אמרה לו תוך כדיי שהיא עונדת לו את השרשרת שלה על צווארו.
"אני אתגעגע אלייך" דור אמר לה
"גמני אליך, המוון" היא השיבה
"אני צריכה ללכת כבר" הוסיפה..
הם התחבקו, נשיקה על הלחי ונפרדו לשלום.
דור תמיד היה במחשבותיה של הילה הקטנה שכבר נהפכה לנערה בוגרת וגדולה, תמיד היא שבה עליו, ולא משנה עם מי הייתה היא תמיד השוותה אותו לדור,
והילה? תמיד הייתה במחשבותיו של דור, הוא התגעגע אליה,
ולמרות המרחק והגעגוע הם לא שכחו אחד את השני.
הילה עברה לעיר בה הים קרוב והיא במרק הליכה של 5 דקות מהים,
היא הלכה לים באותו יום.. לבדה הפעם.. הים הרגיע אותה, ואותו יום היה לחוץ לה מידי..
היא צעדה על שפת המים, על החוף, המים מידי פעם הגיעו לרגליה ודגדגו את אצבעות רגליה..
היא התיישבה במקום כלשהו שם, המקום שלה..
דור עלה לה בראש כמו כל פעם.. אך הפעם, הפעם לא עלה רק בראש, היא גם ראתה אותו..
קצת רחוק ממנה, היא החלה ללכת אליו.. וככל שהתקרבה כך הבינה שהיא סתם דמיינה,
היא כל כך רצתה לראותו וכל כך התגעגעה אליו שבכל מי שהייתה איתו היא מצאה משהו קטן מדור.
היא החלה חוזרת לביתה כשלפתע נתקלה במישהו,
זה היה הוא, דור, אותו אחד מהגן, אותו אחד שהבטיח לה שתמיד יאהב אותה, אותו אחד שהיא ראתה ממנו משהו קטן בכל אחד,
אותו דור שהיא רצתה לראות כל כך הרבה זמן..
"דור?" היא שאלה לאחר שתיקה ממושכת שבה הם רק הביטו אחד בשני..
"הילה?" השיב לה
הם התחבקו כאילו מעולם לא ראו אחד את השני,
ולבסוף? נשיקה עכשיו אמיתית שלהם..
בסוף הפגישה, הילה שאלה
"אתה תאהב אותי תמיד?"
"תמיד, תמיד, מבטיח.." דור השיב. . .
לירני?
קצת בהשראתך, עשית לי חשק עם מה שפירסמת פה.. חח
גייבווו :]





