שקט אלוהי שרר במקום אותו אהבה יותר מכל.
שורות ארוכות של קברים לבנים שאור הירח המלא משתקף בהם.
יקיריה הדוממים,אינם עוד.
בזוית פיה החל מסתמן חיוך עצוב שהיא מיהרה למחוק בניע ראש.
צועדת בגב כפוף, מנסה לעכל את הכאב הצורב בלבה מלא הקרח.
רגשות שחשבה שנדמו צפים ועולים, והיא נאבקת בדמעה בל תרד ותזרום על לחיה.
האמת המרה מתנפצת לה בפניה החיורות, והיא נשכבת על גבה ליד הקבר של אהובה הכה תמים.
בוהה בשמים השחורים, ומתאוה להצטרף אליהם.
ופתאום,הבנה מאירה את את לבה השבור והיא נגמרת, מסתימת, כבר לא כואבת יותר.
החיוך העצוב ממלא שוב את פניה, והיא אינה נאבקת לעוצרו עוד.
ואואואואו
מדהים מדהים מדהייםם
את רושמת מדהיםםם
אל תפסיקי לרשוםםם
מור'צי 😊
ברי ?
כתיבה סוחפת במיוחד
אני אוהבת אותך הכי בעולם
ושולחת לך חיבוק ענקי
כרגיל מושלם כמו תמיד
תהיי כבר סופרתת....!!!
אוהבת המון
גל
ווואאאאאאאווו..........
כ"כ מקסים..!!!
את רושמת מקססססססייייייייייייםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
הכתיבה שלך פשוט
קקסומה@@@@!~!
=]=]=]
אוהבבבבבבבבת
הכייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי=]
וואאו
כל כך יפפהה..
את כותבת מקססים !
ממש אהבתי :]
תודה מאמיי^
שמחה שאהבתת(:
