נחנקת מבכי ממושך, היא הביטה במראה וראתה עצב.השמש אז זרחה, וציפורים מצייצות מלאו את כל הגן הפורח, אך היא לא ראתה שום שמחה בעולמה הקודר.
פסעה כמה פסיעות לאורך הקיר, כרעה על הרצפה והרגישה את מגע הרצפה הקר בלחייה הלוהטות. ניגוד הנמשך, כמוה וכמותו.
חיוך עלה על פניה בעל כורחה, והיא הרהרה בשיערו החום החלק, ובעיניו הגדולות והמבינות.ליקקה את שפתיה במשובה, כשנזכרה במעשיהם בלילה הקודם כשבא לבקרה.





