היא פתחה את החלון הגדול ופרץ אויר חם נכנס לחדר המוצל.נהנית מאור השמש, ופתאום נשמעו הציפורים כמצייצות אליה.ברגע של משובה יצאה מן החלון וקפצה הישר אל הדשא הרך, סופגת את הריח המקסים של אביב פורח.פרפר סגול עבר לנגד עיניה, והיא המשיכה להביט בו עד שנעלם מן העין. ומדוע להיות עצובה? היא חשבה,עולם מקסים שכזה.
צלצול טלפון החריד את אותה מהרהוריה, והיא רצה אל החלון, טיפסה וענתה. כעבור שניות אחדות הלכו פניה והחוירו, בשומעה את הבשורות.הטלפון נשמט מידה והיא צנחה מעולפת, כואבת, על הרצפנה.
הניגודים אינם מושלמים יותר.היא אינה עוד שלמה.
מותו של היקר לה מכל, גרם לעולמה להתקדר בחזרה ולא לשוב לפרוח עוד לעולם.
עצוב😢
צימררת אותיייי
מזדהה !
אל תפסיקי לרשוםםם
אוהבתך
מור'צי 😊
עצוב
כואב ונוגע
אוהבת המון3>
