הים הגדול פרוש למולה, והיא נושמת נשימה עמוקה וחודרת.
היא פורשת ידיים, ושרוולי שמלתה מתנופפים ברוח החזקה של החורף העצוב.
משתוקקת לגשם,היא נושאת עיניים אל עבר השמים השחורים ומייחלת לטיפות מים שירטיבו אותה.
מאוכזבת, היא יושבת רכונה אל האדמה רווית הבכי שלה.
בדממה עצורה היא סובלת, בשתיקה מוכרת היא חשה כאב בכל חלק בגופה השברירי אך החזק מכל מכה.
מחשבות ממלאות את מוחה, והיא מגרשת קווצת שער בלונדינית חיוורת ממצחה.
בניסיון להבין את חייה המקוללים, היא צועקת את נשמתה אל עבר האופק,ובוכה בדמעות של דם את רצונותיה הכמוסים ביותר.
הרוח נושבת בחוזקה, מרעידה את גופה וזוממת להפילה את התהום האפל.
מתלבטת.חושבת.מחזיקה.עוזבת.נופלת.
חיוך קל מתפשט על פניה בדרכה למטה,אל עבר סופה הקרב.
לא בוכה יותר,לא סובלת.
לא נשארת בעולם ללא אמת.
יפה.
מדהים
אין על הכתיבה שלך אהובה שלי,,
לאביו 😛
עצוב אהבתי את 3 שורות האחרונות
פשוט סיכם הכל מהמםםם
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מדהייםם!!
אני כל כך אוהבת לקרוא קטעים שלךך😊
מואהה
כל כך יפפה..
את כותבת פשוט מדהים !
אוההבת 3>
עעצוובב=]
כ"כ יפה את רושמת מדהים!!
הכתיבה שלךךך...פשוט מדהימה!!
תעשי עם זה משוווווווו 😛
ברוששששששששש
פשוט מקסיםם!!
אהבתי מאודדד
ואת כזאת כישרונעיתתת
מור'צי 😊
תודה לכן בנות ..
אוהבת אתכן כ"כ 😊
