בתחנת רכבת עזובה מאדם, היא יושבת מכווצת ומביטה על העולם
זוכרת את השבועה שנחתמה בדם, ואת השעון שנעצר ממש לידם.
עוד דמעה נושרת כהרגל של יומיום, עוד כאב צורב של חוסר בחלום.
עוד אהבה לא ממומשת שנהרסה בהינף יד, עוד ניסיון להסברים שכשל לעד.
והרוח נושבת, והיא מביטה אל השמים השחורים
ומנסה להבין איך כך נהרסים לה החיים.
הוא מתרוצץ בתחנה, מחפש אותה בעיניו
הוא מפחד לחשוב מה לעצמה עשתה, וחיוורים הם פניו.
אנחת רוחה נמלטת מפיו בעת שהוא רואה אותה, חיה.
אך לאט נעצבים פניו כשמבין שהיא אבדה לו.
עוד נסיון לדבר, להבין ולהרגיש נעשה.
עוד ניסיון לשתוק מתוך הבנה טהורה.
בשתיקה הם הולכים זה לצד זה
מנסים להבין איך קרה כדבר הזה.
יפה שלי את פשוט כותבת הכי יפה שיש !
אל תפסיקי לכתוב לעולם!
אוהבת
אותך
מדהים כרגיל...אי אפשר לתאר פשוט ת'קטעים שלך..
תענוג לקורא אותם ^^
זה מדהיםם!!!
אוהבתתת המוןןן
איזה עצובב=]]]]]]]!!
קטע מדהים=]
מלא בעצב אך מקסים!!
כמו כל הקטעים/שירים המושלמים שלך 😛
עצובבבבבב
את פשוט כישרוניתתת
מרגששש וכואבב..
אל תפסיקי לרשוםםםםםםםםםם
לפ יווווווו
מור'צי 😊
תודה בנותת
אוהבת אתכןןןןןןןן 😛
וואו פשוט מושלם,
את כותבת מדהים,
חולה על הכתיבה שלך 😛
אל תפסיקי לכתוב אף פעם !!!! 😊
אוהבת 😁
ואו זה כל כך מרגש נוגע עצוב
חח יש לך כתציבה מושלםמתתת
אוהבת שרוני
