כן!!!! אני רוצה המששךך!!!! תגיבוווו!!!!!=]]]]]]
עכשיו אני חייבת לעוף אבל היום בלילה..סביבות 12 ככה אני יושבת וכותבת לכם המשך ארווווך
מדהיםםם [:
אני רוצה המשךךך 😛
המשך:
"נופר".שאלתי ומעיניי זלגו דמעות.כמעט שנכנסתי לחדר אבל זוג אנשים מבוגרים הקדימו אותי."נופריי..אללי מה קרה לך?".שאלה אישה מבוגרת..בשנות החמישים לחייה.היא לבשה חליפה לבנה מחצאית וחולצה מכופתרת ועל ראשה היה כובע ורוד רחב שוליים."יעקב תדבר איתה!".פקדה האישה המבוגרת על הגבר המבוגר שעמד לידה.ופתאום קלטתי אלה הוריה של נופר!"נופר..ילדה..".אמר יעקב לנופר שישבה במיטה והביטה בהם במבט מבולבל."שלום אתם ההורים שלה?".שאלה אחות ונכנסה לחדר.ורק אני עמדתי בכניסה בוהה ולא יודע מה לעשות."כן".ענתה האישה."נופר עשתה תאונת דרכים עם הבחור שעומד בכניסה ו..".האחות עוד לא סיימה את המשפט ואימה של נופר קטעה אותי."אתה זה שהכנסת אותה לבית החולים?!".כעסה והביטה בי במבט שורף."לאא..ממש לא התנגשו בהם חזיתית".הגנה עלי האחות."יש להם מזל שחגרו חגורת בטיחות,הפציעות שלו קלות אבל נופר..".הוסיפה האחות."נופר מה?!".התרגז יעקב."נופר סובלת ככל הנראה ממגבלה מסוימת של איבוד זיכרון זמני לגמרי".נכנס הרופא הראשי ואמר."בדיוק".הצדיקה אותו האחות."היא לא זוכרת אותנו?".שאלה אימה של נופר."מה שלומך נופר?,את זוכרת את הוריך?".שאל הרופא בחביבות את נופר."לא ממש..מה קרה?".שאלה נופר וליבי נחמץ בקירבי."ואותי?,את זוכרת אותי נכון?".פסעתי לחדר בצעדים מהוססים כשפניי מלאות בדמעות."מצטערת".אמרה נופר המבולבלת והביטה בפניי,הניצוץ שהיה בעיניה כבה."את זוכרת נופרי..זה אני תומר..חבר שלך".התחננתי אליה בעיניים דומעות.נופר השפילה את מבטה-חשה באי הנעימות.אימה של נופר שמה יד על כתפי ובפעם הראשונה מאז שבאה הפגינה רגישות:"יהיה בסדר חמוד..תן לה זמן".אביה של נופר חייך אליי מבעד לפניו המעט מקומטות.
***
"מה אפשר לעשות?".שאלתי את הרופא כשיצאנו מן חדרה לתת לה לנוח."תעזרו לה להיזכר-הפגיעה שלה לא כל כך חמורה היא לא תאבד את הזיכרון לנצח..זה מן עניין של כמה ימים..אולי שבועות ומקסימום חודשים,לבסוף אני מאמין שהיא תיזכר בהכל".עודד אותי הרופא.הייתי יוצא מהמחלקה שלי כדי לעמוד מול חדרה ולהביט בה ביומיים האלה שהייתי מאושפז-אנשים שהגיעו לבקר אותי לא מצאו אותי בחדרי."נופר?".נכנסתי לחדרה בשעת הערב והגשתי לה ממתק."שוקולד?".שאלה בהיסוס."זה הדבר האהוב עליך-חשבתי להתחיל מזה".אמרתי ועיניי התמלאו שוב."את מבינה שתהיי חייבת להיזכר נכון?".שאלתי בלחש כמעט."תעזור לי?".החזירה בשאלה."מבטיח..זה רק את ואני".אמרתי ונישקתי את גב כף ידה.
פרק ממש ממש מממש יפה שימי הממך
אם יהיו עוד כמה תגובות יהיה עוד המשך הלילה..
מהמםםם [:
תומר כזה מושלםםםםםםםם [:
תמשיכייייי !
אאהה!!זה כזה מעניין!!! המשששךך!! ודחוףףף!!!!!!!
אני פשוט דורשת המשך!!!!! חחחח =]]]]
זה מהמםםם!!!!
המשך:
מאז שנופר יצאה מבית החולים לביתה הגעתי אליה כל יום כדי לעזור לה להיזכר.היא נזכרה בהוריה שלא משו מן הבית,היא נזכרה בחברותיה הקרובות והחלה לגלות סימנים של זכר למקומות שהיו חשובים לה.אבל בי היא לא נזכרה וזה היה כל כך כואב-אומנם לא התייאשתי כדי לא להישבר אל מולה אבל מבפנים הייתי מפורק.
כשהיא הייתה מביטה בעיניי הניצוץ לא היה שם,הייתי רק עוד מישהו שמנסה לעזור לה כבר לא תומר שלה,כבר לא האהוב שלה.
"אני כנראה יוצאת למסיבה בערב".אמרה לי בשיחתנו בטלפון."מה? איפה?!".נלחצתי."במועדון הפנומן ברחוב המקביל".ענתה והייתה שתיקה מתוחה."למה לך מועדון?".שאלתי מבולבל."חברות רוצות ללכת אני הולכת איתן".קבעה בקול תקיף."זה לא נראלי כל הקטע הזה".אמרתי."אנחנו לא ביחד כרגע..תזכור את זה,אתה יודע שאני מבולבלת ולא מבינה כבר מה קורה איתי אני לא צריכה ממך הטפות כרגע".אמרה נופר בכעס."בסדר אין בעיה".אמרתי וניתקתי-כבר לא יכולתי לסבול יותר,לא נישקתי אותה מאז התאונה לא הבטתי בעיניה כמו שהייתי מביט-היא השתנתה כל כך,כבר לא נופר שלי.לא ידעתי מה לעשות חשבתי ברצינות לוותר כבר,כל הערב בכיתי במיטה כמו תינוק חסר אונים-כך הרגשתי מיואש.כנראה שנרדמתי כי צלצול הפלאפון שלי העיר אותי משינה טרופה."אחי איפה אתה?".שאל קול."מי זה?".שאלתי חצי ישן."אלעד..נופר פה במועדון מתחילה עם כל דבר שזז תבוא לפה אחי..".הודיע לי אלעד."אני בדרך".אמרתי בלחץ וקמתי במהירות מהמיטה,הקנאה בליבי גברה-זה שאנחנו לא ביחד לא אומר שהיא צריכה לקפוץ על בחורים מעכשיו,איך היא לא מתחשבת ברגשותיי אחרי שטיפלתי בה ואהבתי אותה ודאגתי לה?!.שטפתי פנים עם המון מים להתעורר לקחתי פחית קולה ועליתי לג'יפ.נסעתי במהירות למועדון ואלעד היה בחוץ."חכה תירגע".עצר אותי אלעד בגופו."אני לא יכול היא רוצה להרוס אותי".אמרתי בכעס."תירגע..כרגע מותר לה אתה צריך פשוט לגרום לה לקנא".אמר אלעד בחוכמה."לקנא במה?! היא מבולבלת ולא נראלי שאוהבת אותי בכלל!".הודעתי בעצב."אתה לא יכול לדעת,כנס תגיד לה שלום יפה ולך לרקוד עם מלא בנות..מבטיח לך זה יעבוד תפסיק להתחנף אליה ולהתקרצץ אליה".אמר אלעד ודחף אותי קדימה.נכנסתי למועדון ומיד איתרתי אותה בעיניי.היא לבשה חולצת מחשוף לבנה שלא התכוונה להסתיר כלום,ג'ינס צמודים עד הברך וכפכף לבן.השיער הבקבוקים המהמם שלה היה מפוזר על גבה והיא נראתה כמו אישה בתמונה יקרה."שלום".אמרתי בצעקה ונגעתי בגבה.היא עשתה לי מין היי עם הראש וחזרה לרקוד מביטה בי מפעם לפעם.התערבבתי במעגל הרוקדים ופתאום קיבלתי מעין מרץ,מעין ביטחון-לפני שהתאהבתי בה הייתי גבר-כלי הייתי מתחיל עם כל דבר שעובר ומשכיב כל בחורה שרק זזה לכיווני-אני אעשה לה הצגה משכנעת,היא עוד תיפול לרגליי.רקדתי ליד הבחורה הכי מושכת במועדון,שיער שטני חלק עיניים כחולות וגוף משגע-כל הבנות הביטו בה בקנאה וכל הבנים הביטו בה בערגה.
רקדתי איתה צמוד,התנועות הפכו אירוטיות יותר ויותר עד שקלטתי שכמעט כל המועדון מסתכל רק עלינו-מרחוק ראיתי את עיניו המעריצות של אלעד מעודדות אותי להמשיך ומסמנות לי שנופר אכן מסתכלת-ומקנאה...
אתר האהבה הישראלי