מבולבלת,סוגרת את השער מאחוריה ומסיימת עוד תקופה של שמש בוהקת.
העלים ממשיכים לנשור בלי סיבה, בדומה לדמעותיה שאין לה עליהן שליטה. שמלתה הארוכה והשחורה נשרכת מאחוריה ואוספת מהלכלוך האפור של הרחוב.
היא ממשיכה ללכת, מתעלמת מסביבתה הדוממת-רוחשת. יצורי היער מסתכלים עליה בשתיקה, תוהים מה כיוון הליכתה, אך דומה שאינה מתייחסת, ומטרתה נראית לה ברורה כמו שמש במזרח.
שיירה קצרה אך נחושה של מאמיניה מביטים בה בערצה הולכת וגוברת, ושולחים אליה חיוכי תקווה, אך החיוכים גוועים לנוכח החפץ המבריק לאור עיניה הזוהרות.
היא מוציאה את הסכין, מתאווה לדבר זה שנקרא שתיקה. נעליה מתבוססות בבוץ שנוצר לאחר שהשמש נעלמה ובמקומה-הגשם הראשון, הסוחף והלח עד אימה.
מודעת לחילוף העונות, היא ממשיכה במעשיה בתקווה שזה ישנה את העולם המונוטוני שמסביב לה.
מניפה את סכינה אל על, כמן סמל של תקופה אפורה שנגמרה.
חותכת את חוט שתיקתה, את חבלי האדישות ופרץ דם אדום ורחב יוצא מהם.
בתדהמה בלתי נלאית מביטים בה היצורים , בעיניים פקוחות לרווחה, ואין מצליחים להוציא הגה מפיהם הפעור.
היא מעודדת אותם בעיניה וממשיכה לחתוך, נופלת אל תוך מרחבי השדות הפורחים של האביב המתרחש ובא.
הדם מכתים את הפרחים הלבנים, הטהורים, ומצרף אותם לקבוצה גדולה של תוצרי מותה.
בדממה ממשיכים מאמיניה ובוכים על מותה הלא צפוי, אך יודעים שזו הייתה משאלתה האחרונה.
גופה הלבן השרוע על הרצפה זוהר כמו מלאך שירד מן השמים זרועי הכוכבים.
חיוכה מלווה אותם עד היום הזה.
איןןן איןןן איןןן!!
מוכשרררררררררררררררת!
אהבתי מאודד
אל תפסיקי לרשוםםם
מור'צי 😊
QUOTE (פיקולו @ 09/07/2007) איןןן איןןן איןןן!!
מוכשרררררררררררררררת!
אהבתי מאודד
אל תפסיקי לרשוםםם
מור'צי 😊
תודה מאמי
אוהבת אותך
כמו תמידדדדדדד...
מ-ד-ה-י-ם..
ליאורי😛
