בלילות הייתה מחכה לו על חוף ים
והגשם טפטף על הבתים
זהו פחד מהשטן תמיד בא ונעלם
הגיע החורף היא יודעת והעלים כבר נושרים
חולות על הכביש עפים כמו הקריסטל של הלילה
היא תמיד הייתה זוהרת מעל
עד שהבוקר הגיע היה זה פחד מהשטן שאמר לה
כי היו אלו עיניה שטפטפו את הטל
ואולי חלפת על פניה בשנייה שנרדמה
ואולי ליטפת את פניה חמות על האדמה
ואולי התהלכת לידה כשישבה שם על החוף
מחכה שעל פניה תחלוף
בלילות הייתה שותקת מסתכלת אל השמיים
אוניות שטות ישר מסתכלות לה בעיניים
גל גדול ששוטף עוד חורף של ילדות
זה פחד מהשטן הייתה ממלמלת בקרירות
אזדרכת שקמלה כמו רסיסים על פני תהום
כל חורף היא חכתה שם עד שהגיע החום
זהו פחד מהשטן שמשאיר אותה חורפית
זהו פחד מהשטן שבישר לה כי הלכת לתמיד
ואולי חלפת על פניה בשעה שנרדמה
ואולי ליטפת את פניה חמות על האדמה
ואולי התהלכת לידה כשישבה שם על החוף
מחכה שעל פניה תחלוף





