יהיה טוב, יהיה טוב כן.."

היא שכבה על העפר אוחזת בידה הפצועה את ידו. הוא מרגיע, שוכב לידה, אוחז בידה ולוחש שיהיה טוב. עינייה נעצמות והיא מסוגלת רק בקושי רב ללחוש לו. הוא מביט בכתפה ורואה שהדם זורם ממנה בכמויות וצובע באדום את עורה הלבן כשלג. הוא מסיר את מדיו, מוריד את הגופייה הלבנה וקושר לכתפה על מנת לעצור את זרם הדם הבלתי פוסק.


הם אומנם מכירים רק ימים מעטים, רק מאז שנכנסו לעיר על מנת לסכל ירי לעבר המדינה, אבל מהרגע הראון נוצר ביניהם "קליק" כזה והם לא נפרדו מאז לדקה.
הם כל כך שונים. הוא? אוהב לשיר, לרקוד , אדם תוסס שחי את הרגע
והיא? היא שקטה, אוהבת לקרוא ולכתוב, לשבת בחדר שלה, בפינה שלה ולהינות ממוזיקה מרגיעה.
ועם כל השוני ביניהם הם גם כל כך דומים, עובדה- שניהם בחרו לשרת כחיילים קרביים.


הם שוכבים על הרצפה בשקט על מנת לא למשוך יתר תשומת לב והדיבורים ביניהם נעשים רק בלחישות, האחד באוזנו של השני, הוא לוחש לה שתישאר איתו ותחזיק מעמד והיא מצליחה לשחרר חיוך קטנטן משפתייה ולוחשת לו שהוא מדהים. הם משתתקים ורק הפיצוצים ממלאים את חלל השקט שנוצר ביניהם. היא עוצמת עיניים ולוחשת תפילה לאלוהים, היא פותחת אותך ורואה שהוא שוכב ועיניו עצומות, אך היא יודעת, אסור להירדםם!. היא מרימה אט אט את ראשה ונושקת על שפתיו, הוא פותח את עיניו ומחזיר לה חיוך קטנטן. היא לוחשת באוזנו שישיר לה והוא כילד צייתן מקרב את שפתיו לאוזנה ולוחש לה שיר שמעביר בכל גופה צמרמורת, המילים חודרות לתוכה ומציפות אותה באושר ועיניי שניהם זוהרות בחשיכה שירדה לפני שעות ארוכות.
והם שוכבים שם, הוא שר לה והיא מקשיבה:

"יהיה טוב, יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אך הלילה, הו הלילה
איתך אני נשאר.."

השיר כל כך מתאים וכל כך מרגיע ובמצב הקשה בו שניהם נמצאים הם מגלים עד כמה הם משלמים זה את זו. יורד ביניהם שוב מסך של שקט והם נרדמים.
עם אור ראשון הוא מתעורר ומגלה שהגופיה שקשר לכתפה נפלה ובשעות שישנו היא איבדה כמות גדולה של דם, הוא בודק את דפיקות ליבה והן חלושות.
מטוסים חגים מעליהם, הוא מצית אש על מנת שיאתר את שניהם, אחד המטוסים מזהה את סימן המצוקה ויורד לעברם.
היא פותחת את עינייה ולוחשת לו שהיא אוהבת ושניהם דומעים, הוא מנגב דמעה שנזלה לצווארו, אוחז בידה ולוחש שיהיה בסדר. המטוס מתקרב לשניהם, חברי המטוס מעלים אותה על המטוס אך היא מתעקשת שגם הוא יעלה ולא מרפה את ידה מידו אך כעבור שניות היא מתעלפת והיד מרפה מעצמה, חברי המטוס סוגרים את דלת המטוב וממריאים, והוא מביט בהם מרחקים ודמעות מציפות את עיניו אך מיד הוא מתעשת מכנס את חולצת המדים למכנסיו, מעלה על כתפו את הנשק וחוזר לחבריו להילחחם.

-----------------------------------------------------------

עברו יומיים, בוקר, היא מתעוררת, שמים בידה דיסקית ומחבקים אותה חזק, היא לא מבינה ורק פורצת בבכי.
כעעבור מספר שניות נכנס חברו הטוב ביותר, מדיו עוד מלוכלכים, הוא הרגע חזר מהשטח, הוא מתקרב אלייה ונותן בידה מכתב מוכתם בדם, היא קוראת את המילים והעצב הרב שחשה מתערבב בטיפת אושר שתוך שנייה נעלמת. החבר, שכעת חבר של שניהם, מחבק אותה ולוחש: "הוא נחטף, איננו יודעים היכן הוא ומה מצבו"
היא צועקת ובוכה ולפתע שידור טלווזיה מיוחד, החוטפים מדברים כשהם מסתירים את עדשת המצלמה ואז מעבירים אליו את זכות הדיבור ומקציבים לו 5 דק' בלבד. הוא שר בגאווה גדולה וללא חשש את המנון המדינה ובסופו אומר שיש שני דברים החשובים לו, המדינה שלו והיא, אהובתו, שהוא כל כך מקווה שהיא שומעת אותו והוא שר לה בפעם האחרונה

"יהיה טוב יהיה טוב כן
לפעמים אני נשבר.."

ואת שני המשפטים האחרונים הוא משנה: "אך לנצח, הו לנצח
בליבך אני נשאר.."

ואז רק מילמולים, הם קושרים את פיו. הם מדברים בערבית ואז שקט לכמה שניות, שקט מפחיד, ואז יריה הצלם מוריד את הבד החוסם את עדשת המצלמה ומצלם את גופתו של אהובה.
היא מתפללת לאלוהים שיקח אותה איתו, עוצמת את עינייה, וכשהיא פותחת אותן שוב היא לא אותה אחת,
היא מתה בין החיים ל-ע-ד!

----------------------------

תגיבו אם באלכם..